תהליכי שינוי בקהילות יהודיות בעולם הפוסט מודרני
יהודים ברחבי העולם חווים תמורות משמעותיות בשנים האחרונות בעקבות מגמות כדוגמת עליית האנטישמיות, חוסר היציבות של הזהויות הדתיות והפתיחות ההולכת וגוברת למעברים דתיים ולהבניית זהויות יהודיות חדשות. לאור עליית האנטישמיות במאה העשרים ואחת, קהילות שחוו ביטחון מסוים בעבר נאלצות למצוא דרכים חדשות להתמודד עם גזענות גוברת. ההשלכות של בחירות אלו מעצבות את אופיין של קהילות יהודיות ברחבי העולם ואת הקשרים שלהן עם האוכלוסייה הכללית במדינה. שינויים בהקשרים של זהות והשתייכות מהווים פלטפורמה להזדמנויות חדשות, אך לצד זאת מעוררים מחלוקת סוערת בתוך הקהילה ומובילים לטרנספורמציות. במושב זה נתמקד בתגובות של קהילות יהודיות מסביב לעולם לתהליכי שינוי ונגלה את שלל האסטרטגיות שננקטות על ידי מי שמוצא את עצמו מול אתגר של שינוי שיכול להיתפס כאיום או כהזדמנות. עליית האנטישמיות, במיוחד במרחב המקוון, שם הקצנה של דעות היא מרכיב בולט ביותר נתפס על ידי חוקרים ובעלי דעה כמסמן של סכנה ממשית ליהודים באירופה. אולם, התגובה של יהודים אלו טרם נחקרה לעומק וייתכן שהם אינם שותפים לפחד הזה ומחליטים להתייחס לביטויים אלו בדרך אחרת לגמרי. מקרה אחר של תגובות שונות ולפעמים סותרות היא ההשפעה של אנטישמיות על החלטות האם לשלוח ילדים לבתי ספר יהודיים או כללים. עבור חלק מההורים ההורים בוחרים בחינוך יהודי, בקרב אחרים האפקט הוא ההפך, ויש גם ההורים שמדווחים ששיקולים אלו לא רלוונטיים עבורם. נעסוק גם בסוגיות של זהות והשתייכות בהקשר בין דורי בקרב בעלי תשובה וותיקים בישראל. נתמקד ביחסים בין בעלי תשובה וילדיהם- בני הדור השני לתשובה. נבחן כיצד המפגש הממושך עם תרבותה ואנשיה של החברה החרדית לאורך השנים בהקשר ההורי משפיעים על עבודת הקונברסיה הדתית שלהם. נתייחס גם לתמרונים העדינים של מי שמחפש להצטרף ליהדות ובדרך שבה זרמים שנמצאים בשולי החברה הישראלית משלבים ידיים עם נשים ממיעוטים שונים שעוברות תהליכי גיור. הצטלבותם של זהויות דתיים, לאומיים ומגדיים מעצבים את האסטרטגיות של נשים אלו.
יו"ר: עדינה בנקייר-קארפ׳
ד"ר עדינה בנקייר-קארפ׳ היא עמיתת מחקר במרכז כהן למדעי היהדות המודרנית, אוניברסיטת ברנדייס, ושותפת מחקר במרכז האוסטרלי לציוויליזציה יהודית, אוניברסיטת מונש. תחומי העניין המחקריים שלה טמונים בגיבוש זהות יהודית ובמעורבות יהודית. היא פרסמה על גיבוש זהות יהודית, משפחות יהודיות והתמודדות דתית במהלך מגיפת COVID-19.
Jewish Reactions to Online Hatred or What to Do Against Nazi Trolls | Lev Topor
Manifestations of antisemitism on the online domain had increased substantially in recent years. While the number of actual antisemites may or may not increased, there is no debate about the visibility of such online hatred. Hate speech, antisemitic and anti-Zionist disinformation, doxxing and more. To date, online antisemitism (the perpetrators) had been measured South to North and then again. However, little was done on the actual victims – Jews – that suffer from this phenomenon. The rationale of this research is simple – if one seeks to examine a case thoroughly, one must interrogate not only the criminal but also the victim. During this research I seek to survey Jewish online users (or those perceived as Jewish) and ask them about their reactions to the matter. To date, I have done a very limited and unofficial survey of colleagues and I expect the findings to be very interesting. For instance, most of them said they do not actually care about online antisemitism. This, of course, raises important questions of the necessity of many studies dealing with online antisemitism and racism (That is not to claim that online hatred does not lead to real world violence – it does).
Dr. Lev Topor, Visiting ISGAP scholar at the Woolf Institute, Cambridge University, United Kingdom; Senior research fellow at the Center for Cyber Law and Policy, Haifa University
להיבדל או להתמזג? אסטרטגיות בחירה בחינוך יהודי כתגובה לעליית האנטישמיות באירופה | נדיה ביידר
בעשורים האחרונים האנטישמיות באירופה נמצאת במגמת עלייה, הן במספר האירועים בעלי אופי אנטישמי, הן בתפיסתם של היהודים המתגוררים ביבשת. התופעה עצמה והגורמים לכך כבר נחקרו, אך אנו פחות מבינים את ההשפעה של השינוי הזה על יהודי אירופה ועל אסטרטגיות ההתמודדות שלהם עם תופעה זו: האם עדיף להסתגר בתוך הקהילה עצמה או לנסות להשתלב בתוך חברה הכללית. באמצעות ניתוח נתונים מסקר על אנטישמיות שנערך בשתים עשרה מדינות אירופאיות ב2018 על ידי הסוכנות לזכויות יסוד של האיחוד האירופי, (FRA) ניתן להבין באיזה אופן עליית האנטישמיות משפיעה על ההחלטה האם לרשום את ילדיהם לבתי ספר יהודיים או כללים, אם בכלל. בטחון הוא אחד העקרונות המנחים של בחירת מערכת חינוך, אם כי לצידו עומד שיקולים פרקטיים כמו מרחק מהבית ומחיר, החלטות ערכיות הקשורות לחינוך דתי ויצירת מעגל חברים הטרוגנית דתית. לצד זאת, ישנן והתלבטויות אינסטרומנטליות יותר הקשורות לאיכות החינוך במוסדות חינוך שונים. גם כאשר החשש מאנטישמיות אכן משחק תפקיד בהחלטות חינוכיות מעין אלו, לא ברור מה יניע את בחירת ההורים. האם יבחרו בית ספר יהודי, שם התלמיד יהיה מוגן מביטויים אנטישמיים מצד תלמידים אחרים או שמא בתי ספר יהודיים נתפסים כמרחבים מסוכנים בעקבות ניסיונות עבר לבצע בהם פיגועים. התלבטויות מן הסוג הזה מעידות על ההשלכות הרבות של תופעת האנטישמיות על חיי היומיום של האוכלוסיות היהודיות באירופה בזמנינו. השפעת האנטישמיות אינה רק ישירה על הפרט, אלה גם מעצבת את זהותו של הדור הבא ומכתיבה את אופיים של הקשרים החברתיים שיירקמו, או אולי לא ייווצרו כלל, בין ילדים יהודים לבין ילדים המשתייכים לדתות אחרים. ההקשר היהודי אירופאי מהווה מקרה בוחן לשאלה הרחבה של העוסקת בדינמיקה בין גזענות לבין אסטרטגיות של היבדלות.
Dr. Nadia Beider is a Rothschild Foundation Hanadiv Europe Postdoctoral Fellow at the Social Research Institute, University College London
"אז מה אני אומרת לילדים שלי?": עבודת הקונברסיה של חוזרים בתשובה חרדים בהקשר ההורי | עינת בר דרור
הליך החזרה בתשובה במסגרתו הופך החילוני לחרדי, נוטה להיתפס כמעבר חד צדדי הכולל אימוץ של חבילה תרבותית אחת- החרדיות, תוך הותרה מאחור של חבילה תרבותית אחרת- החילוניות. ואולם, המחקר הנוכחי, שעסק בניתוח החוויות והתהליכים הכרוכים בחזרה בתשובה מעלה כי המציאות בפועל מורכבת הרבה יותר. בהתבסס על עבודת שדה וראיונות עומק עם חוזרים בתשובה ובני הדור השני לחזרה בתשובה, אטען כי השינוי הדתי אינו מסתכם בהפיכת התודעה ובאימוץ אורחות החיים החרדיים, והוא גם אינו פרטי ואישי בלבד. החזרה בתשובה מזמנת עבודה ממושכת- אשר תכונה במחקר זה בשם 'עבודת הקונברסיה', המתרחשת בהקשרים בין אישיים, חברתיים ותרבותיים. עבודת הקונברסיה משתנה לאורך השנים, ובמסגרתה הולכת ומתבררת משמעותה של החרדיות עבור החוזרים בתשובה. אחד מן המרחבים המשמעותיים בהם מתרחשת עבודת הקונברסיה של בעלי התשובה הוא המרחב ההורי. החזרה בתשובה מתעצבת באינטראקציות היומיומיות של החוזרים התשובה אל מול ילדיהם שנולדו לאחר המעבר הבין תרבותי כחרדים "אותנטיים" כביכול. למרות זאת עולה כי הדור השני לתשובה לא תמיד נוטה לממש את התקוות שנתלו בו ולעיתים אף עושה מהלכים הפוכים משל הוריו, למגינת ליבם. בנוסף, עבודת הקונברסיה בהקשר ההורי מתרחשת גם אל מול מערכת החינוך החרדית. חרף רצונם של בעלי התשובה לשלב את ילדיהם בתוכה מערימה המערכת קשיים ומכשולים בפניהם ובפני ילדיהם וגורמת להם להרהר מחדש בצעד שעשו. הורותם של בעלי התשובה מזמנת, אם כן, מפגשים, קונפליקטים ותובנות דתיות חדשות וכן מפתחת את רגישותם המוסרית. בעתיה אף מתקבלות החלטות מעשיות ואסטרטגיות פעולה ונרקמות צורות דתיות חדשות, המתבררות במחקר זה.
דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. עוסקת בתחומי מחקר של המרה דתית, השתייכות דתית, שינוי זהות, מוסר, בריאות הנפש ודתיות בישראל. עבודת הדוקטורט (בהנחייתו של ד"ר יהודה גודמן) עוסקת בהיבטים של זהות והשתייכות דתית בקרב בעלי תשובה ותיקים בישראל. עבודת ה M.A בחנה את הדילמות והאסטרטגיות המוסריות של דתיים המטפלים בהומוסקסואלים בישראל. מלמדת בקורסי מבוא לסוציולוגיה במחלקה לסוציולוגיה וכן בבית ספר לסיעוד באוניברסיטה העברית ומנחה סמינר מחקר איכותני בבית ספר לסיעוד במכון לב.
ברית שוליים: בניית זהות ושייכות באמצעות גיור רפורמי | עינת ליבל־הס
גיורים לא-אורתודוכסיים לא נחקרו כמעט בישראל. בהרצאה אתמודד עם חוסר זה באמצעות בחינת תהליך הגיור הרפורמי דרך עיניי נשים שהתגיירו בקהילה הרפורמית התל אביבית בית דניאל. הממצאים נאספו במהלך העשור האחרון כחלק מפרויקט ששילב מחקר היסטורי- ארכיבאי וראיונות עומק חצי מובנים עם נשים מתגיירות (מחציתן דוברות רוסית ומחציתן מהגרות פיליפיניות). אף שהרבנות הראשית אינה מכירה בגיור רפורמי כגיור לגיטימי, הוא מאפשר רישום של המתגייר/ת במרשם האוכלוסין כיהודי/ה. דוברות רוסית שהיגרו לישראל הודות לחוק השבות אך אינן יהודיות מבחינת ההלכה ונשים פיליפיניות - מהגרות עבודה לשעבר הנשואות לישראלים - ניצבות בפני מחסומים בקבלה לגיור אורתודוקסי ופונות לגיור רפורמי. גיור הוא תקופת זמן לימינלית (מעברית) שבמהלכה מוצג למתגיירות מגוון של אפשרויות זהּות שמהן הן בונות מחדש את זהותן ואת שייכותן. בתום התהליך אמורות המתגיירות להיות לחלק מן האומה. ואכן, דוברות הרוסית עשויות להתקבל ('לעבור') כישראליות־יהודיות אחרי הגיור הודות למראן האירופי. ואולם נשים ממוצא פיליפיני, בשל מאפייניהן הייחודיים - היותן מהגרות עבודה לשעבר ממוצא לא אירופי — נשארות בגדר ישויות לימינליות שזהותן מעורפלת בקביעות. בהקשר זה אחת מתרומות ההרצאה היא הדגשת החשיבות של המוצא האתני־גזעי בפענוח תהליך הגיור. התנועה הרפורמית, הנתפסת כזרם יהודי שולי בחברה הישראלית, פתחה את שעריה לקבוצות שוליות מבחינה חברתית של מהגרות רוסיות ופיליפיניות, ואפשרה להן להצטרף לקולקטיב הלאומי. זו לפיכך ברית של קבוצות שוליות המבוססת על שותפות אינטרסים. בהרצאה אציג כיצד נוצר חיבור בקורס הגיור בין זוגות של נשים ממוצא פיליפיני ובני זוגן הישראלים וכיצד הם יצרו קבוצה משל עצמם בתוך הקהילה הרחבה של בית דניאל. באמצעות ההשתייכות לבית דניאל, הם בנו את מקומם בחברה הישראלית הרחבה.
Dr. Einat Libel Hass is an anthropologist of religion and historian. she is a postdoctoral fellow at the Sociology Department at Bar-Ilan University. Her PhD dissertation topic is The Development of Liberal (Reform and Conservative) Judaism in Tel-Aviv: Organizational Patterns and Identities. Her PhD dissertation won the Churgin Award for Outstanding Doctoral Thesis granted by Bar-Ilan University. Her academic interests include: cultural dynamics between Israel and the US, urban anthropology, liberal Judaism and congregational studies. Dr. Libel-Hass won the American Jewish Archives' 2017-2018 and 2018-2019 fellowships to advance her research on the roots of the Israeli Reform movement.
"אני מגדירה את עצמי דתייה במקום שאין בו דתיים, וכשכולם דתיים מדי אז אני בדיוק ההפך": על רלוונטיות, שינוי ומורכבות בשיח הזהויות הדתיות בחברה היהודית בישראל | סתיו שופן-ביטון
ספרות מחקרית נרחבת זיהתה את הסתעפותן ומורכבותן של זהויות דתיות מובחנות כשהמאה ה-21 נתפסת כתקופה בה מעטים עונים על קטגוריות בינאריות של דתיות וחילוניות, ומרבית האנשים, בכל העולם, מאמצים תפישות סובייקטיביות יותר של אמונה וזיקה דתית. גם בקרב יהודים בישראל ההגדרות הדתיות הופכות מגוונות יותר, וכוללות לדוגמא אולטרא – אורתודוקסים, חרדים לאומיים, דתיים לאומיים, דתיים לייט, דתיים לשעבר, דתיים לשעבר-לשעבר, אתאיסטים, חידתיים, חילוניים, ריבוניים, חבקו"קים – המכונים לעתים גם ניאו חסידיים, דתיים עם כיפה שקופה ועוד. עם זאת, אטען כי התרחבות ההגדרות לזיקות דתיות יהודיות עשויה להכשיל נוכח תפישה לפיה כיום קל יותר להגדיר פרטים כשייכים לקבוצה דתית מסוימת או שפרטים מוצאים ביתר קלות קבוצה וזהות דתית. כמו כן, התגוונות ההגדרות הדתיות מתפרשת גם כשורה של מיקומים על פני ציר יחיד לכאורה, שבצידו האחד דתיות שמרנית מאוד ומצידו שני אתאיסטיות מוחלטת. בפועל, מחקר זה, המבוסס על 66 ראיונות איכותניים עם יהודים בישראל, מלמד על: (1) יצירת צירים מורכבים בהם יכול אדם בעת ובעונה אחת למקם עצמו במיקומים שונים מבחינה אמונית, פרקטית וקבוצתית. (2) התרחבות הרפלקציה העצמית ויצירת תהליכים של שינוי ההשתייכות לקבוצה דתית מובחנת, כך שאדם יכול להגדיר עצמו בכל יום, ובהתאם לסיטואציות משתנות כבעל זהות דתית משתנה ו – (3) התרחבות הביקורת כלפי שיח הזהויות המחייב הגדרה דתית כלשהי. תרומתו של מחקר זה מבוססת על האפשרות להבין טוב יותר את שיח הזהויות הדתי בישראל, באופן המטשטש מתיחויות ופערים בין דתיים וחילונים, ואף מאפשר הבנה מורכבת יותר של תהליכים חברתיים חשובים כמו 'חילון' או 'הדתה'. המחקר אף מאפשר הבנה של שינויים ותמורות על אודות גבולות הזהות, מידת הסימבוליות שלה והיותה נזילה מאי פעם.
סתיו שופן-ביטון היא דוקטורנטית לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן. תחומי המחקר שלה הם סוציולוגיה של דת, סוציולוגיה של זמן וסוציולוגיה ישראלית. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בשבת הישראלית ומלווה על ידי פרופ' נסים לאון ופרופ' חזקי שהם. במסגרת המחקר מראיינת סתיו צעירות וצעירים יהודיים בישראל. היא מבקשת לגייס את סוף השבוע הישראלי לשם התבוננות במשמעות "הזמן החולף" ובחינת כוחו לעצב פרקטיקות פעולה ומחשבה, הן ברמת המיקרו והן ברמת המאקרו. בתוך כך, היא מבקשת לזהות הן תהליכים בהם היחס כלפי השבת מהווה מצע פורה למתיחות חברתית ופוליטית והן את האופן שבו משמעויות השבת עשויות ללמד על הסכמות בין קבוצות סקטוריאליות וקונפליקטואליות. שנית, היא מבקשת לבחון את סוף השבוע בישראל כמקרה גלוקלי של חקר סוף השבוע המבוסס על ההבניה של השבת כזמן בעל משמעות פרטיקולרית מחד (דתית, תרבותית ולאומית) ואוניברסלית מאידך (סוציאלית, צרכנית ואזרחית).