מיני מליאה: עירהורים על סוציולוגיה דיגיטלית מבטים דיספלינאריים ואינטרדיסיפילניארים
הרעיון בבסיס המיני מליאה של הקהילה החדשה של סוציולוגיה דיגטלית היא לחשוב, להרהר, להדהד ולערער על המושג סוציולוגיה דיגיטלית. ההרצאות ידברו על גבולות השיח של הסוציולוגיה הדיגיטלית והאופן שבו אנחנו צריכים לחשוב ולחקור את הסוציולוגיה- מתוך ומחוצה לדיספלינה. במיני מליאה יתקיים שיח בין שני דוברות ושני דוברים שעוסקים בחיבורים שבין סוציולוגיה- תקשורת וחקר הדיגיטל.
יו"ר: מוטי גיגי
ד"ר מוטי גיגי, סוציולוג. מרצה בכיר במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. כיהן כראש המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר בחמש השנים האחרונות. באפריל 2022 פורסם הספר בעריכתו ביחד עם סיגל- נגר רון ותמי רזי מגוונים את מגדל השן. דור ראשון להשכלה אקדמית- כותבים. בהוצאת פרדס.
אלגוריתם והדרה | האמה אבו-קשק
העולם נסמך יותר ויותר על ביג דאטה, אלגוריתמים ובינה מלאכותית בקבלת החלטות בכל תחומי החיים. רבים חושבים על כלים אלה כעל אמצעים ניטרליים או אובייקטיביים, או שתורמים להתייעלות, אך הם רחוקים מלהיות כאלה. למעשה הם מביאים לידי ביטוי הטיה שיטתית אשר יש לה השפעה ישירה על חיינו והשלכות עמוקות על החברה שלנו, מעבר לשימוש שנעשה בהם ביישומי אינטרנט. חשיבותו של נושא זה עוררה תחום מחקר חדש הבוחן כיצד האלגוריתמים האלו משפיעים על החברה. כך למשל, נמצא שאלגוריתמים, ביג דאטה ובינה מלאכותית הפכו לכלים מרכזיים בידי מדינות בתחומי המודיעין והביטחון. ונמצא גם כי היישום של כלים כאלה על פלטפורמות חברתיות עשוי להביא להדרה, לדיכוי ולפגיעה בתהליכים דמוקרטיים, פוליטיים וחברתיים. ההטיות הגלומות באלגוריתמים משפיעות לרעה למשל על קבוצות מיעוט מוחלשות הנאבקות על זכויותיהן, שכן הן מצונזרות ונחסמות. בארה"ב למשל פעילי תנועת BLM - Black Lives Matter דיווחו כי המסרים שלהם צונזרו ונחסמו ברשתות החברתיות. גם במסגרת הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, באירועי מאי 2021 נחסמו משתמשי רשתות בידי אלגוריתמים מבוססי אינטליגנציה מלאכותית (למשל, בשלב מסוים ההאשטאג אל-אקצא נחסם אוטומטית באינסטגרם). הכלים האוטומטיים שתכננו התאגידים, כמענה לביקורת הגוברת על אחריותם לשיח ברשתות, יועדו לזהות תוכן פוגעני, למנוע שיח של שנאה והסתה ולהיאבק בדיסאינפורמציה; אך למעשה הם מזהים לעיתים גם מחאה לגיטימית כשיח פוגעני. נדון בתופעה בליווי הדגמות מתחום האקטיביזם הדיגיטלי, ונראה כיצד, כפי שטוענת ד"ר קתי אוניל, "אלגוריתם הוא דעה המוטמעת בקוד" (O’Neil 2016).
.jpg)
ד''ר האמה אבו-קשק, מרצה בכירה במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. תחומי המחקר שלה עוסקים במדיה חדשים, פערים דיגיטליים ואקטיביזם דיגיטלי. מחקריה הוצגו בכנסים מקומיים ובין-לאומיים ופורסמו בכתבי עת מובילים.
יש הייפ שאין הייפ – סוציולוגיה דיגיטלית והסכנות, האתגרים והקסמים השוכנים ב-Hype | דן קוטליאר
בשנים האחרונות אנו עדים לאינספור דיווחים על אודות המהפכות אותן בינה מלאכותית מזמנת. חוקרים, אנשי טכנולוגיה ועיתונאים מדווחים השכם והערב על האופן שבו אלגוריתמים מעצבים מחדש את אבני הבניין הבסיסיות ביותר המרכיבות את העולם החברתי סביבנו. לטענתם, אלגוריתמים מאפשרים מבט פוסט-דמוגרפי המבטיח זהות גמישה; כלים אוטומטיים עתידים להחליף חלקים נרחבים משוק העבודה; קשרים חברתיים, משפחתיים ורומנטיים משתנים ללא הכר; ועולמות החינוך, הבריאות, הרווחה, ואף המדינה עצמה, משתנים מן היסוד בעקבות כניסתם של כלים מבוססי בינה מלאכותית. במקביל, כחוקרים/ות אנו נתקלים/ות בהבטחות חוזרות ונשנות כי כלים ממוחשבים יביאו עמם הבנה חדשה ומסעירה של העולם החברתי ששולחת את מבטה הרחק מעבר למדגם, ושמבשרת על מותה של התיאוריה מבעוד מועד. אולם, ידיעותינו על אודות אותן מהפכות טכנולוגיות נובעות לרוב ממהומה תקשורתית, פרסומאית, רועשת, או בקיצור, מ-hype טכנולוגי– שיח נלהב, רב עוצמה, המשקף, בין השאר, את האינטרסים של שחקנים שונים (יזמים, תאגידים ומשקיעים, למשל), וככזה, הוא רווי בהגזמות, הבטחות שווא, ותחזיות ללא כיסוי. והרי, חדשנות מטבעה פונה אל העתיד, וחדשנות טכנולוגיות בת ימינו סובבת לרוב סביב שיחים המבטיחים הפרעה רדיקלית של הסדר הקיים – disruption. אם כך, בבואנו לחקור את השפעותיהן של טכנולוגיות אלגוריתמיות על החברה ולהבין את אופן השתלבותן המדויק בה, עלינו להתמודד עם ההייפ. הרצאה זו תעסוק בסכנות, באתגרים, ובמקסמים השוכנים בהייפ טכנולוגי; באופנים שבהם אפשר להתמודד עם ההייפ בזירה המחקרית ולמנוע ממנו לסמא את עינינו; באופנים שבהם ניתן לבקר את ההייפ, לראות מעבר לו, אך גם לחקור אותו, על איכויותיו הגנרטיביות והפרפורמטיביות. אצביע על פרקטיקות מחקריות המאפשרות להבחין בין הבטחות שווא טכנולוגיות לבין מציאות חברתית אמפירית של ממש, ולצד זאת גם להכיר בהייפ, להנות מאורו ולהעמיק בו חקר.
ד"ר דן קוטליאר הוא חבר סגל בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה. עבודתו מתמקדת בקשרים שבין אלגוריתמים לתרבות, מפרספקטיבה אמפירית, ביקורתית. מחקריו העדכניים עוסקים בייצור אלגוריתמי בארץ ובעמק הסיליקון; בחברות מעקב ישראליות; בתשתיות דאטה בישראל; ובקשר שבין מדע ובינה מלאכותית. קוטליאר פרסם בכתבי עת מובילים כדוגמת New Media & Society, Theory & Society, Science, Technology & Human Values ועוד.
סוציולוגיה דיגיטאלית - לא רק לסוציולוגים | שירה ריבנאי בהיר
תהליך חדירת טכנולוגיות מבוססות אלגוריתם ליותר ויותר תחומי חיים מעורר דיון בשלל סוגיות אתיות, החל משאלות הנוגעות לאופן בו מעבדים נתונים כדוגמת הטיות בנתונים, היכולת להסביר ולפרש מודלים, ושקיפות תהליך הניתוח, דרך שאלות הנוגעות לערכים כפרטיות והוגנות ועד שאלות תיאורטיות רחבות הנוגעות לתיווך הטכנולוגי המכפיף תחתיו הגיונות תרבותיים, כלכליים, חברתיים ומשפטיים. דילמות אלו, משתקפות בין השאר בשתי מגמות הולכות ומתרחבות, כתיבה אקדמית בתחום האתיקה האלגוריתמית (Ai Ethics, Algorithmic Ethics, Ai Fairness, Big data Ethics) והוספת קורסים ומסלולי לימוד באותם תחומים למגוון פקולטות וחוגים במדעי הרוח, החברה והמדעים המדויקים לרבות אלו המכשירים את כוח העבודה המרכזי בשדה – מהנדסי מחשבים ומהנדסי נתונים. אל מול זאת, עולה השאלה מהם העוגנים הדיציפלינאריים הן של גוף הספרות האקדמי המתהווה במהרה והן של הסילבוסים בקורסים השונים. בהרצאה זו ארצה לדון בשאלות אלו תוך התמקדות בבחינת מיקומה של הסוציולוגיה בשדות הללו הן כמסגרת אינטלקטואלית ועוגן אפיסטמי והן כמסגרת מוסדית לרבות משאבים חומריים והון אנושי. במסגרת זאת, ארצה להציע שש נקודת "התערבות" בין האתיקה האלגוריתמית לשדה הסוציולוגי: היררכיה בין דיסציפלינות וקורפוסים, היררכיה בין פרופסיות וסוכני ידע, מבנה חברתי והאופן בו הוא משתקף בסט הנתונים, היחסים בין הטכנולוגיה לאדם והתהוות מערכות מוסר ואתיקה.
שירה ריבנאי בהיר, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב ומרצה בחטיבת דאטה ממשל ודמוקרטיה באוניברסיטת רייכמן. מחקריה עוסקים בהבניית המבט האלגוריתמי בשדה האקטיביזם הדיגיטלי ובאתיקה אלגוריתמית.
לא עוד תת-דיסציפלינה: על המצב הדיגיטלי ועתיד החשיבה הסוציולוגית | אורי שורץ
הסוציולוגיה הדיגיטלית החלה מתמסדת לאחרונה כתת-דיסציפלינה. התמסדות זו מעידה על הכרה הולכת וגוברת של הסוציולוגיה בחשיבות הגוברת של אלגוריתמים, ממשקים דיגיטליים ותיווך דיגיטלי בארגונם וניהולם של החיים החברתיים, התרבות, ארגונים, הכלכלה ועולם העבודה. זוהי הכרה חשובה, גם אם מאוחרת. ואולם העולם הדיגיטלי אינו פשוט עוד ספירת חיים כמו המשפחה, הדת או העבודה; תהליכי דיגיטליזציה מארגנים מחדש את כלל הספירות של הקיום החברתי. יתרה מכך, כפי שאראה בהרצאתי, תהליכי דיגיטליזציה מערערים על אמיתות שנדמו כטבעיות ומובנות מאליהן ושימשו מסד לתיאוריה הסוציולוגית, כמו לדוגמא הנחת היסוד האינטראקציוניסטית שהחיים החברתיים מתנהלים בסיטואציות, וכי משום-כך סיטואציות יכולות לשמש יחידות יסוד לניתוח חברתי. תהליכי דיגיטליזציה גם משנים את התשובות לשאלות ליבה של התיאוריה הסוציולוגית, כמו 'מהו כח' (למשל, האם נכון לחשוב על כח כפוטנציאל); או 'מהו הדבק של החברתי' הקושר ביחד אנשים שונים, את פעולותיהם בעולם ואת מצביהם המנטליים לכדי תופעות רחבות או קוואזי-קולקטיבים, וכיצד מאורגנות ההיקשרויות החברתיות הללו. משום כך, אין די במיסודה של הסוציולוגיה הדיגיטלית כתת-דיסציפלינה. על העיסוק בחברה הדיגיטלית להיות לפרויקט משותף לכלל הדיסציפלינה הסוציולוגית. הדיגיטליזציה מציבה בפנינו הזדמנות מרגשת לחשוב מחדש על הנחות היסוד וההמשגות של התיאוריה הסוציולוגית בכללותה על מסורותיה השונות, ולהתאימן לחברה המשתנה של זמננו.
אורי שורץ הוא פרופסור חבר לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן העוסק בסוציולוגיה דיגיטלית, סוציולוגיה תרבותית של ערך והערכה, ותיאוריה סוציולוגית. ספרו Sociological Theory for Digital Society: The Codes that Bind Us Together ראה אור לפני כשנה בהוצאת Polity.