עבודת גבול:
זהות, פזורה, ריחוק חברתי
קהילת קולוניזציה, אתניות וגזענות
יו"ר: סיגל נגר-רון
ד״ר סיגל נגר-רון, המחלקה ללימודים רב־תחומיים במדעי הרוח והחברה, המכללה האקדמית ספיר
יו"ר: להשלים
Patients' racism toward nurses increases as the treatment invasiveness rises | Ya'arit Bokek-Cohen
.jpeg)
One of the unspoken issues in public discourse in most countries is the racism of patients toward nurses who originate from a different ethnic group than theirs. The aim of the present study is to examine whether patients' racism toward nurses increases as the treatment invasiveness rises. This study was conducted in the highly conflictual society in Israel where Jews and Arabs harbor animosity to each other but are compelled to meet members of the other group during the provision of healthcare both as patients and as medical and nursing staff, as they share the same health institutions. A study questionnaire which presented nine nursing treatments of diverse levels of invasiveness was filled in by Arab and Jewish participants. The invasiveness level of the treatments range from non-invasive (interview and asking the patient background questions), through mid-level invasiveness (e.g. bandage, antibiotics infusion) to highly invasive (enema and inserting catheter). Respondents were asked to convey their preference for an Arab or a Jewish nurse for each treatment. Results of Logistic Regression Analyses reveal that in both sectors, racism toward nurses increases as the treatment invasiveness rises. Arab respondents expressed cultural distrust in Jewish nurses, and Jewish respondents expressed cultural distrust in Arab nurses. These findings are interpreted according to post-colonialist theory, and discussed in light of the theoretical concepts of social distance, inclusion, exclusion and racism.
ד"ר יערית בוקק-כהן קיבלה את הדוקטוראט בסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב בשנת 2002. מאז ועד היום היא עוסקת בחקר מוסד המשפחה וכן טיפולי הפוריות לסוגיהם. בוקק-כהן פירסמה עד כה מעל 80 מאמרים בכתבי עת בינלאומיים שפיטים והיא עוסקת בהוראה במספר מוסדות אקדמיים וכן מלמדת כתיבת מאמרים למרצים במוסדות ההשכלה הגבוהה.
עבודת גבול כפולה – על-מודרניות וההצדקות להדרתם של מזרחים בחברת המובלעת החרדית | אליעזר היון
החברה החרדית הוגדרה על ידי חוקריה כ'תרבות המובלעת', כלומר קהילה הבונה סביבה חומה סימבולית אל מול פיתויי החברה החילונית, ואילו בתוכה מיטשטשים קווי ההפרדה הפנימיים עד שהיא הופכת לזרם דתי-חברתי אחד [בראון, 2017]. למרות דימוי זה של חברת המובלעת הלכידה, מתקיימים חברה החרדית כל העת גם מופעים של סגרגציה, הדרה ואפליה בין הקבוצות השונות, בעיקר בין הקבוצה הליטאית לזו הספרדית. המאמר המוצע עוסק באופן בו מופעים אלה של הדרה ואפליה מובנים ומצדקים בזירות השונות של חיי היומיום החרדיים: זירת השידוכים וחיי המשפחה, זירת החינוך והזירה הכלכלית של הלוואות קופות גמילות החסדים (גמ"ח). תוך התכתבות עם תיאוריות סוציולוגיות של עבודת גבול אתנית ודתית, המאמר מבקש להתחקות אחר הבנייתו המתמשכת של קו הגבול בין אשכנזיות ומזרחיות, כפי שהיא מתנהלת ומוצדקת בשדות השונים – בתנאים של חברת מובלעת חרדית. בהתבסס על עשרות ראיונות חצי מובנים עם דמויות מפתח ואנשים מן השורה המעצבים את מופעי ההדרה וההפרדה מן הצד הליטאי, ועל בסיס חומר ארכיוני המתעד את מאה שנות עבודת הגבול האתנית בחברה החרדית, המאמר מציג את האופן בו נשזרות הצדקות דתיות חברתיות ותרבותיות לכדי מערך הצדקה התומך בהפרדה גם במקומות בהם גדולי הרבנים הליטאים גינו אותה באופן חריף. ממצאי המחקר חושפים את "עבודת הגבול כפולה", אל מול העולם החילוני ואל מול החרדיות המזרחית, שמנהלת החברה הליטאית, בתנאים של חברת מובלעת'. מחד, אל מול הטענה החילונית המציגה את החרדיות כפרימיטיבית, לא רציונלית ולא מודרנית, החרדים האשכנזים מבנים את החרדיות שלהם כ'על-מודרנית', תוך שימוש בכלי ה"מודרניות" על מנת להיאבק במודרנה בכליה שלה. הזיהוי העצמי של הליטאים כעל-מודרניים, מי שאוחזים בכלי המודרנה אך דוחים אותה לטובת אורח חיים נעלה יותר, משמש אותם גם בעבודת הגבול הפנימית המציגה את החרדים הספרדים כמי שלא נחשפו לכלי המודרנה, לא גיבשו את זהותם אל מול המודרנה, לא חוו את המאבק החשוב בהשכלה ולפיכך חרדיותם נחותה. דחיית החרדיות הספרדית על בסיס היותה טרום מודרנית, אל מול העל-מודרניות של החרדיות הליטאית, תורמת נדבך חשוב להבנת החברה החרדית בת זמנינו ואת ההבניה ההדדית של זהויות אתניות ודתיות בחברה בישראל.
אליעזר היון, דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, מרצה לסוציולוגיה באוני‘ הפתוחה, ועמית מחקר במכון ירושלים למחקרי מדינות.
משבר התיאוריה המזרחית – ולקראת המשגות אונטולוגיות חדשות בחקר פוליטיזציה של זהויות | אריאל דוד
במשך השנים, התפתחה ספרות מחקרית ענפה העוסקת במעמדם החברתי והפוליטי של היהודים המזרחים במדינת הלאום הישראלית ובהשתתפותם הפוליטית במסגרת הדמוקרטיה הישראלית – ספרות אשר אכנה "תיאוריה מזרחית". הדיון הרווח בספרות זו נושא מטענים חוץ-דיסציפלינריים ונורמטיביים מובהקים, ומתמקד ביחסי הגומלין של הגישות השונות בה עם מגוון כוחות חברתיים ואידיאולוגיות פוליטיות. לעומת זאת, בהרצאה, אבחן את הספרות המחקרית של התיאוריה המזרחית מנקודת מבט פרדיגמטית, אדגים כיצד הגישות המרכזיות בה מתקשות בניתוח תהליכים של סוכנות ושינוי בפוליטיקת הזהויות המזרחית, ומדוע שורשיהם של קשיים אלו טמונים באפיסטמולוגיות ובאונטולוגיות החברתיות של גישות אלו. קשיים מהותיים אלו, אטען, מקיפות הן את גישות 'הסוציולוגיה של השסעים' (הפונקציונליסטית המאוחרת, הפלורליסטית, הניאו-מרקסיסטית), המבוססות על 'אונטולוגיה קבוצתית של פערים'; הן את הגישה הפוסט-קולוניאלית, המסתמכת על 'אונטולוגיה שיחנית של התנגדות'; והן את המחקר הפנומנולוגי, ובכלל זה את המפנה "הפוסט-ליברלי" העכשווי מבית מדרשו של ניסים מזרחי, המתמקד בהבנת תמונת עולמם (או 'עולמות המשמעות') של הנחקרים. במטרה להתגבר על קשיים אלו, אציג מסגרת מושגית אונטולוגית חדשה לחקר פוליטיקת זהויות, המבוססת על רקונסטרוקציה סלקטיבית של שתי גישות תיאורטיות – תיאוריית השיח הפוסט-סטרוקטוריאליסטית של ארנסטו לקלאו ושנטל מוף, ותפיסת הזהות האתנית כקטגוריה של רוג'רס ברובייקר. בליבה של מסגרת מושגית זו, אבקש להעמיד את המושג 'קטגוריית זהות שזורה' (woven identity category), אשר משמשת בו-בזמן הן כמסמן לשוני, הנמצא ביחס מטאפורי עם מערך זהותי-שיחני המאוגד תחתיו כמו גם עם מערך זהותי-שיחני סוציו-פוליטי רחב יותר שהוא רכיב בתוכו, והן כקטגוריה פנומנולוגית בעלת שימוש ומשמעות משתנה. המשגה אנליטית זו תוכל לשמש בהקשרים זהותיים שונים, ולא רק ביחס לתופעות אתניות. מלבד היתרונות התיאורטיים של המשגה זו ביחס לניתוח תהליכי סוכנות ושינוי של פוליטיקת זהויות, אשר מהווים את הקשיים המרכזיים של התיאוריה המזרחית כפי שאציג אותם, היא מעמידה תרומה תיאורטית מרכזית לחקר הפוליטיזציה של זהויות חברתיות, בשני היבטים מרכזיים: ניתוח המטאפוריקה הזהותית הסמויה שנעשה בה שימוש כחלק מפניות זהותיות מקודדות, וניתוח הפוליטיזציה של נראטיבים, פרקטיקות ומסמנים יומיומיים בידי סוכנים זהותיים ופוליטיים.
אריאל דוד. חיפאי גאה אבל מתגורר בירושלים. דוקטורנט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. חוקר פוליטיזציה של זהויות חברתיות, תיאוריה מזרחית, וכן את העיצוב של הזהות המזרחית ע"י המערכת המפלגתית בישראל בעשור האחרון.