סקס פשעים ואלגוריתמים: מה אנחנו יודעים עליהם ומה הם יודעים עלינו?
פלטפורמות דיגיטליות מבוססות אלגוריתמים חדרו בשנים האחרונות לכל תחום של החיים החברתיים. ההשפעה שלהן על חיינו נעוצה במידה רבה בכך שהן נשענות על נתוני עתק (Big Data) כדי לאפיין אנשים ומציעות דרך חדשה לדעת, אפיסטמולוגיה חדשה. הידע הזה אמור לעזור לנו להכיר פרטנר.ית לקשר מיני או רומנטי או להכריע מה מידת הסיכון של עצורים ואסירים והוא משנה בהתאם את המשמעות של התאמה אינטימית או את תפיסת מהו עבריין ומדיניות פלילית ופונולוגית. שלוש ההרצאות בפאנל המוצע מבקשות לפענח כיצד פלטפורמות דיגיטליות חדשות מכוננות ידע על המציאות וכיצד בני אדם – משתמשים – מבינים ידע זה או מפעילים אותו בהקשרים חברתיים שונים.
יו"ר: יואב מחוזאי
ד"ר יואב מחוזאי, בית הספר לקרימינולוגיה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
להיות עבריין בעידן האלגוריתמי: אחרות בפועל | יואב מחוזאי
מזו תקופה, אנחנו עדים למארג הולך ומתרחב של טכנולוגיות מבוססות נתוני עתק ואלגוריתמים המציעות כלים להעריך את הסיכון של החשוד או העבריין ולקבוע, למשל, את מדיניות השחרור ממעצר (כן\לא\באיזה תנאים?), את גזר הדין ואף את השיקום והשחרור המוקדם. האפיסטמולוגיה האלגוריתמית, במיוחד כאב-טיפוס אידיאלי, מתנתקת מגופי הידע המחקרי שעיצבו את הקרימינולוגיה המודרנית קרי, האסכולה הקלאסית והאסכולה הפוזיטיביסטית, ומגדירה תפיסת עצמי חדשה, העצמי-האלגוריתמי. העצמי-האלגוריתמי מייצג תפיסת עצמי השונה באופן מהותי מתפיסות העצמי שהנחו את האסכולות הקודמות, העצמי-התבוני (האסכולה הקלאסית) והעצמי-הפתולוגי (האסכולה הפוזיטיביסטית). בעוד העצמי-התבוני והעצמי-הפתולוגי ביססו את העבריין כאחר, כלומר, כשונה מהלא-עבריין, או על בסיס תפיסה רציונלית חליפית של הרצוי, או מונע על ידי פתולוגיה (אישית, אישיותית או סביבתית), הם זיהו עדיין מהות אנושית לכידה, ויחסו לעצמי יכולת רפלקסיבית ומכאן יכולת תיקון אישי (למשל, על בסיס הרתעה או שיקום). תפיסה זו של יכולת שינוי נזנחה עם העצמי האלגוריתמי המבוסס על ידע פרפורמטיבי, א-תיאורטי ונבואי. זהו ידע שלא מבקש להסביר למה, ורק מבקש להיות מדויק, ולכן גם מתנתק מהשאלה כיצד להוביל לשינוי התנהגותי. הניבוי, יש לזכור, כל עוד הוא מדויק, אינו צריך להיות ניתן להגנה אמפירית או תיאורטית. ההתפתחות הזו, מובילה, כך אטען, לאחרות בפועל. העבריין מוגדר על בסיס ציון מסוים של רמת סיכון שמייצג זהות קשיחה המתורגמת למדיניות דטרמיניסטית כלפיו.
ד"ר יואב מחוזאי, בית הספר לקרימינולוגיה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
פאן או אהבה? על האינטימיות בעידן טינדר | מירב פרץ
האם טינדר משנה את אופיים החברתי של היחסים האינטימיים? את השאלה הזאת בחנתי בשיטת האתנוגרפיה הדיגיטלית, שכללה תצפית משתתפת וראיונות עם משתמשים שפגשתי באפליקציה. מתוך הראיות והעדויות שאספתי אצביע על הפנים החדשים-ישנים של האינטימיות בעידן טינדר. מצד אחד, האפליקציה שינתה משמעותית את הדרך הסטנדרטית שבה אנשים מחפשים קשרים מיניים ורומנטיים: היא מכוונת את משתמשיה לסינונים ראשוניים מהירים, רציונאליים ודה-פרסונאליים, שממוקדים בכוונת ההיכרות, יותר מאשר במראה החיצוני או באישיות של המועמדות והמועמדים לקשר. מצד שני, האפליקציה לא שינתה את תפיסות היסוד של אנשים בנוגע לאינטימיות או את הנטייה הקודמת שלהם לחפש קשר מיני או רומנטי, והיא אף סייעה להם להתבצר באחד משני המחנות – פאן או אהבה – ולחזק את ההפרדה בין השניים. בכל אחד מהמחנות האלה, המשתמשים מגייסים את האפשרויות הטכנולוגיות החדשות בדרכים ששומרות על הסדר האינטימי הישן ואף משכללות אותו. מכאן אטען שטינדר כבשה את העולם האינטימי בעיקר מפני שהיא הייתה גמישה דיה כדי להתאים את עצמה לליבה הקשה שלו, זו שמורכבת מתשוקות אנושיות על-זמניות ומנורמות תרבותיות, ואלה נוטות להיות חסינות לטכנולוגיה, להכפיף אותה אליהן ולא להיפך. הפאניקה המוסרית שעוררה טינדר – ושנתמכת במידה רבה על ידי הכתיבה הסוציולוגית שמייחסת להיכרות המקוונת החפצה של אנשים, הסחרה של יחסים והחלפה של הרומנטיקה הישנה במין חפוז – קשורה באופן קלוש לשימושים השגרתיים באפליקציה.
ד"ר מירב פרץ, המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת והמחלקה לניהול ולכלכלה, האוניברסיטה הפתוחה.
אלגוריתמים ופעולה אנושית: ביקורת הרציונליות הדיגיטלית על פי הברמס | ערן פישר
פלטפורמות דיגיטליות מתרגמות נתוני משתמשים לכדי ידע עליהם. נתוני העתק הללו (אינספור משתנים ותועפות מקרים עבור כל משתנה) מייצגים פעולות אנושיות כלשהן. מגוון הפעולות הללו הוא עצום. חלקן מתקיים במרחב המקוון, כמו רכישה באתר קמעונאות, וחלקן במרחב החומרי (שההבחנה שלו מהמרחב הדיגיטלי הולכת ומיטשטשת), כמו רכישה בכרטיס אשראי. חלקן וולונטריות, כמו פרסום רשומה ברשת חברתית, וחלקן תוצאה של מעקב, כמו המיקום הגיאוגרפי שלנו. ההבטחה הטמונה במערכות טכנולוגיות אלו – המקיפות אותנו מכל עבר – מסמנת יחסים חדשים בין אובייקט לסובייקט: כעת יכול מכשיר להכריע עבורך מה את אוהב/רוצה/חושב על בסיס ניתוח הפעולות שלך. אם נרצה, יש שבכך משום טכנולוגיזציה של העצמי. באמצעות התיאוריה של פעולה תקשורתית של יורגן הברמס אני מבקש לבקר את העמדה הדומיננטית הזאת – המגולמת לדוגמה במילת המפתח הפופולרית פרסונליזציה. ככל שפלטפורמות דיגיטליות עומדות בהבטחתן הרי שהן מרדדות את הפעולה האנושית ומתעלמות מפעולה תקשורתית סובייקטיבית ובינ-סובייקטיבית שביסודה מרכיב רפלקסיבי המאפשר תקשורת ביקורתית. באופן פרדוקסלי, למרות שפלטפורמות דיגיטליות משופעות (ולעתים אף מבוססות על) תקשורת אנושית – הפעולה המרכזית שלנו בהן היא תקשורתית – הרי שהרציונליות שהן מקדמות מבוססת פחות על מה שאנחנו אומרים ויותר על הפעולות הלא-תקשורתיות שלנו, קרי רציונליות אינסטרומנטלית.
פרופ' ערן פישר, המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת, האוניברסיטה הפתוחה.