משפחות והון חברתי: רשתות תמיכה, ייצוגים ומוביליות
קהילת משפחה
יו"ר: אורלי בנימין ועינת לביא
פרופ' אורלי בנימין, המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן.
ד“ר עינת לביא, אוניברסיטת חיפה.
.jpg)
בחינת תפקידם של קשרים חברתיים בתוך ומחוץ למשפחה בחיי היום-יום מתוך גישת הרשתות האגוצנטריות | שירה עופר
החברה הישראלית נתפסת בציבור הרחב כחברה מאד משפחתית, אולם ברמה האמפירית השאלות עד כמה היא "משפחתית", איך אותה "משפחתיות" באה לידי ביטוי ומה תפקידם של קשרים בתוך ומחוץ למשפחה בחיי היום-יום עודן פתוחות. רב המחקרים העוסקים בסוגיות אלו בוחנים תהליכים דמוגרפיים ומייחסים את "המשפחתיות" של ישראל לשיעורי נישואין וילודה גבוהים. גם מחקרים בתחום הגרונטולוגיה מדגישים את האופי המשפחתי של החברה הישראלית אך הם מתמקדים בעיקר בתמיכה שילדים בוגרים מספקים להוריהם, והמחירים הכרוכים בכך, ועל כן מספקים תמונה חלקית בלבד. המחקר הנוכחי מבקש לענות על שאלות אלו מתוך זווית שונה המתבססת על מתודולוגיה ייחודית: גישת הרשתות האגוצנטריות. גישה זו עושה שימוש במחוללי-שמות (name-generators) המבקשים מנחקרים/ות לציין את שמם של האנשים איתם הם נמצאים בקשר ומהם הם מקבלים תמיכה מסוגים שונים, ולאחר מכן אוספת מידע על הקשרים עם אותם אנשים והמאפיינים שלהם (name-interpreters). המידע שהגישה האגוצנטרית מספקת מאפשר ללמוד על הרשת הבין-אישית (personal network) של הנחקרים/ות, ההרכב והמאפיינים שלה. מכיוון שהיא אינה מניחה הנחות מראש לגבי תפקידם של החברים השונים ברשת הבין-אישית (אותם שמות שהוזכרו), היא נחשבת לבעלת מהימנות ותוקף גבוהים במיוחד. הנתונים למחקר נאספו ב- 2021 ומתבססים על מדגם מתוך הפאנל ההסתברותי של מכון כהן הכולל 801 יהודים (אשר ציינו כ- 6,200 חברי רשת) ו- 114 פלסטינים (אשר ציינו כ- 1,000 חברי רשת). ממצאים ראשוניים מראים כי בממוצע הרשתות הבין-אישיות כללו 7.8 חברים והן הורכבו מ- 34% בני משפחה קרובים, 23% בני משפחה רחוקים ו- 43% אנשים שאינם בני משפחה. קשרים משפחתיים סיפקו עזרה פרקטית, תמיכה כספית ויעוץ אך לא תמיכה רגשית, אותה סיפקו בעיקר קשרים מחוץ למשפחה. הבדלים משמעותיים נצפו בין יהודים לפלסטינים בגודל הרשתות וההרכב שלהן, ובסוגי התמיכה שקרובי משפחה סיפקו לנחקרים/ות. למרות שהרשתות של הנחקרים/ות הפלסטינים היו גדולות יותר וכללו יותר קרובי משפחה מאלו של הנחקרים/ות היהודים, הם קיבלו בממוצע פחות תמיכה, דבר המלמד על החיסרון בנגישות למשאבים רשתיים.
פרופ' שירה עופר, המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה אוניברסיטת בר-אילן. פרופ' שירה עופר הצטרפה למחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר-אילן לאחר סיום לימודי דוקטורט באוניברסיטת שיקגו ב- 2006. תחומי המחקר שלה עוסקים ברשתות חברתיות בין-אישיות ותמיכה חברתית, סוציולוגיה של משפחות, הממשק עבודה-משפחה, הורות, ואי-שוויון מגדרי. פרופ' עופר הינה שותפה בכירה בקבוצת המחקר University of California Social Networks Study (UCNets) העוסק בשינויים שחלים ברשתות חברתיות בין-אישיות ומקורות התמיכה של הפרט לאורך זמן (פרטים נוספים באתר http://ucnets.berkeley.edu). מחקר נוסף של פרופ' עופר, במימון הקרן הלאומית למדע (ISF), בוחן קשרים חברתיים מתוך גישת הרשתות האגוצנטרית והקשר שלהם לבריאות ורווחה בישראל. מחקריה של דר' עופר התפרסמו בכתבי העת המובילים בתחום, וביניהם ה- American Sociological Review, Annual Review of Sociology, Social Problems, Journal of Marriage and Family, Social Forces, Gender & Society, Social Science Research, Community, Work, and Family, The Sociological Quarterly, Sociological Forum, ו- Current Sociology.
השכלה גבוהה במשפחות של צעירים ערבים ודרוזים בישראל: ממוביליות חברתית למימוש עצמי | אדם הישראלי
מחקר זה עוסק ביחסים בין-דוריים במשפחות של פלסטינאים ודרוזים אזרחי ישראל כפי שבאים לידי ביטוי ביחסן אל השכלה גבוהה. משפחות אלו שייכות לקבוצת מיעוט לאומי, העוברת תהליכי שינוי מואצים, ועל רקע זה נבחנים דפוסי פעולתן בכל הקשור ללימודים ולהשכלה של בני הדור הצעיר. באמצעות 20 ראיונות עומק מובנים למחצה עם סטודנטים ערבים ודרוזים , מרביתם דור ראשון להשכלה גבוהה, אנו מתוודעים להבדלים בתפיסות ובפרקטיקות ביחס לחינוך והשכלה של דור ההורים לעומת אלו של דור הילדים. ניתוח הראיונות מראה כי לעומת ההורים, הרואים בהשכלה אמצעי מסורתי בטוח לניעוּת (מוביליות) חברתית שתאפשר יציבות תעסוקתית וכלכלית, הצעירים רואים באקדמיה זירה למימוש עצמי ולהעצמה אישית. הם מסמנים עצמם כמי שמשתייכים למעמד בינוני ערבי חדש אשר שואף להשתלב במרחב האקדמי ולאמץ תפיסות עולם וסגנון חיים מערבי מודרני. המחקר מתאר כיצד בסופו של דבר, דווקא לאור המתחים הבין-דוריים הללו – בין השאר בסוגיות של שוויון מגדרי ושיח לאומי – המשפחה מתגלה כאתר יעיל המעניק ביטחון, מאפשר קבלה של עמדות שונות ומציע תיווך בין מסורת לקדמה. הממצאים נדונים גם בהקשר עדכני לאור השפעת משבר הקורונה על סטודנטים ערבים ודרוזים בישראל.
ד"ר אדם הישראלי הוא ראש החוג לחינוך וראש המחלקה לחינוך יסודי במכללת סמינר הקיבוצים ומרצה מן החוץ בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסוציולוגיה של המשפחה והחינוך בישראל וכן בחינוך בלתי פורמלי ובמעורבות הורים. בוגר תוכנית הפוסט דוקטורט במכון מופת ומכון מנדל למנהיגות חינוכית.
מה זה משנה? בעלות העובדים בפרספקטיבה רדיקלית, פלורליסטית ואוניטריסטית | יונתן פרמינגר ודימיטרינקה סטויאנובה ראסל
האם – ומדוע – מעסיקים משפרים את תנאי העבודה? סוציולוגים וחוקרי ניהול ניגשים לשאלה זו דרך שלוש גישות עיקריות: הגישה הרדיקלית סבורה שמעסיקים לא יעשו זאת על דעת עצמם; הגישה הפלורליסטית ("המאוזנת") רואה את יחסי עובד-מעסיק כ-structured antagonism, שדורש את ההתערבות של הרגולטור (Edwards 1986). עם עלייתה של פרספקטיבת ניהול משאבי אנוש בשנות ה80, הגישה האוניטריסטית טענה שלשני הצדדים יש אינטרסים משותפים. בהקשר זה, גידול מספרן של חברות בבעלות העובדים, שראינו בבריטניה מאז חקיקת החוק Finance Act 2014, הוא התפתחות מעניינת. חוקרים טוענים שאם לעובדים יש בעלות, יהיה להם גם כוח לעצב את עבודתם ולשפר את תנאי העסקתם. בהינתן יותר השפעה בצמרת היררכיית הארגון, יותר דמוקרטיה פנימית, וחלוקת רווחים יותר שוויונית, סביר שנראה שינוי משמעותי בחברה שעוברת לבעלות העובדים. אלא שחוקרים ביקורתיים פחות אופטימיים: האם בעלות העובדים היא רק דרך נוספת להסתיר את ההנחה האוניטריסטית של אינטרסים משותפים תוך העברת האחריות והסיכון על העובדים?. על בסיס ראיונות עם כ-20 שחקנים מרכזיים במגוון חברות בבעלות העובדים, אנחנו חוקרים את הדחפים למעבר לבעלות העובדים והשלכות המעבר עבור אלה שעובדים בארגון, כדי לענות לשאלה: האם אלטרנטיבה כזאת, דרך שינוי הנחת הייסוד של יחסי עובד-מעסיק, יכולה לעשות את מה שגישת ניהול משאבי אנוש לא הצליחה לעשות?
Jonathan Preminger is Senior Lecturer in HRM at Cardiff Business School and author of Labor in Israel: Beyond Nationalism and Neoliberalism (ILR Press, 2018). His research interests include employment relations, the sociology of work, and alternative organizations.
Dr Dimitrinka Stoyanova Russell Senior Lecturer in Management, Employment and Organisation Cardiff Business School