מערכת החינוך: בין מקרו למיקרו
קהילת חינוך
יו"ר: חמי רמיאל
ד"ר חמי רמיאל, חוקר עצמאי ואוניברסיטת בן גוריון בנגב. רמיאל הוא חוקר בתחום של ביקורת הטכנולוגיה החינוכית ובהקשרים שבין טכנולוגיה חינוכית ומדיניות חינוך. דוקטורט מהתכנית למדע טכנולוגיה וחברה בבר אילן.
יו"ר: להשלים
הציוויליזציה האקדמית: מאפייניה ומיסודה | ענבר גוטליב ריבקין ואורי כהן
ציוויליזציה מוגדרת הן על ידי מאפיינים אובייקטיביים משותפים, כגון שפה, היסטוריה, דת, מנהגים ומוסדות, הן על ידי זהות עצמית סובייקטיבית. ציוויליזציות שונות זו מזו כתלות, בין השאר, בהיסטוריה, בתרבות, במסורת ובדת. לפיכך, הטענה שעומדת ביסוד עבודה זו היא שמוסדות השכלה גבוהה, ובראשם אוניברסיטאות, הם בעלי מאפיינים דומים לציוויליזציות אחרות ומקיימים דפוס חדש של ציוויליזציה שייקרא "הציוויליזציה האקדמית". הציוויליזציה האקדמית היא המשגה חדשה אשר נוצקה סביב הקמתה והרחבתה של אוניברסיטת המחקר שמקורה בגרמניה, בתחילת המאה ה-19. לציוויליזציה זו השפעה ניכרת על הזהות הקולקטיבית המודרנית, על התפתחותו של הקפיטליזם המודרני, על מדינת הלאום וכן על תהליכי הגלובליזציה. דגש מיוחד ניתן לכך שהציוויליזציה החדשה הזו משפיעה על עיצוב דרכו של המעמד הבינוני שהפך לאחד מעמודי התווך של החברה המודרנית העכשווית. הציוויליזציה האקדמית צמחה בעיקר במדינות המערב ומשם התפשטה ברחבי העולם. צמיחתה של הציוויליזציה הזו משפיעה על מגוון תחומי חיים, כגון הכשרה מקצועית, יוקרה חברתית, ביטחון תעסוקתי, מוביליות כלכלית וחלוקה היררכית בין אזורי המרכז לבין אזורי הפריפריה. עבודה תיאורטית זו תבקש להראות כי הציוויליזציה האקדמית, בדומה לציוויליזציות אחרות הפועלות בצדה, מבוססת על כמה ממדים בולטים המגדירים וממסדים את זהותה, ביניהם: התפתחות המתבטאת בצמיחת מוסדות השכלה גבוהה; גמישות; יחסי מרכז-פריפריה המאפשרים לאוניברסיטה להיות בו בזמן אוניברסלית ולאומית; תרבות אקדמית היוצרת זהות קולקטיבית; אוטונומיה או עצמאות; ומונופול על תחומי ההכשרה המקצועית בעידן המודרני. בעידן המודרני האוניברסיטה הופכת למוסד מרכזי של החברה ומכאן החשיבות בהמשגה חדשה של המונח "ציוויליזציה אקדמית". התפתחותה של הציוויליזציה האקדמית התאפשרה הודות להתפתחות הטכנולוגית, למסחר, לתיעוש ולעיור ולהאצה של תהליכי הגלובליזציה במהלך המאה ה-20. כמו כן, התפתחותה נבעה מהגברת האוריינות, הנגישות להשכלה גבוהה והניידות החברתית. שאלת המחקר היא מה טיב היחסים המושגיים בין הציוויליזציה המודרנית" לבין הציוויליזציה האקדמית. השערת המחקר המרכזית היא כי הציוויליזציה האקדמית הופכת להיות תו ההיכר הדומיננטי ביותר של מושג המודרניות, היא מגדירה את הזהות הקולקטיבית המודרנית ותהליכי התפשטותה הגלובליים יוצרים מאפיינים תרבותיים, חברתיים, פוליטיים, לשוניים ודתיים דומים.
ענבר גוטליב ריבקין היא סטודנטית לתואר שלישי בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתו של ד"ר אורי כהן. בוגרת תואר שני מחקרי בהצטיינות מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב; בוגרת תואר ראשון בהצטיינות במשפטים מהמסלול האקדמי המכללה למינהל; בוגרת תואר שני מחקרי בהצטיינות במינהל עסקים מהמסלול האקדמי המכללה למינהל; בוגרת תואר ראשון במינהל עסקים מהמסלול האקדמי המכללה למינהל.
ד"ר אורי כהן הוא סוציולוג והיסטוריון של החברה הישראלית, מרצה, חוקר וראש החוג למנהל ומנהיגות בחינוך, בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב.
מבחני פיזה- מנגנון לעיצוב ידע חינוכי, בעזרת סטטיסטיקה תשתיתית כיצד מבחני פיזה מסייעים לכינון מעמדו של ה-OECD בתחום החינוך | ענבר מימר
בעשורים האחרונים, השימוש במבחנים בינלאומיים נעשה מקובל מאוד בתחום החינוך. הערכה גלובלית של הישגי תלמידים, נתפסת כאמצעי יעיל לריכוז מידע ונתונים עבור מקבלי החלטות, ומשמשת כלי להשוואה ולדירוג מערכות החינוך הארציות. תשתיות סטטיסטיקה גלובלית התפתחו בארגונים הבינלאומיים בהשפעת הגלובליזציה, תפיסות נאו-ליברליות ותפיסות של ניהול מדעי. המהפכה הטכנולוגית של העשורים האחרונים, הפכה את המערכות הללו למשוכללות ומורכבות. עקב התפתחות הטכנולוגיה והמחשוב, ניתן כיום לבנות תשתיות מדידה רחבות היקף, תוך שימוש במדדים המורכבים ממאות משתנים. המדדים נתפסים כמספרים טבעיים המייצגים עובדות, לכן סטטיסטיקה מסוג זה מערפלת את הקשר בין הנתונים לתחום הנמדד . במחקר זה אני בוחנת את מבחני פיזה ואת תופעת המבחנים הבינלאומיים בתחום החינוך, בגישת מדע טכנולוגיה וחברה (STS) . בהרצאה אבקש להציג כיצד פועל המערך של מבחני פיזה כמרכז של ידע ונתונים וכיצד תהליך זה מסייע לארגון ה- OECD להתקבל כמקור סמכות של ידע חינוכי-פדגוגי. בגישת מדע טכנולוגיה (STS) וחברה נחקרת ההיסטוריה של תשתיות סטטיסטיות לאומיות ובינלאומיות, המשמשות לכינון ממשלתיות (governmentality) ולעיצוב מדיניות (Desrosieres, 1998; Rottenburg, Merry, Park, & Mugler, 2015). כיצד הוקמו, מהם גורמי הסמכות העומדים מאחורי הקמתן, ואילו מדדים וקטגוריות מדידה הן כוללות. מחקר כזה מאפשר להבין כיצד תשתית המדידה מייצרת השפעה ומעצבת את התחום הנמדד (Bowker & Star, 1999). צורת העבודה של מערך פיזה היא ייחודית, מבחני פיזה פתוחים להשתתפות מדינות שאינן חברות בארגון. המדינות המשתתפות במבחנים, מקבלות גישה לתהליכי עבודה ולתכנים של פיזה, כך שמדינות שאינן חברות מקבלות הזדמנות להשתתף בפעילות הארגון, הנחשב יוקרתי. בדרך זו נוצרת היענות רבה למבחני פיזה ולמדיניות החינוך של ה- OECD. המדינות הנבחנות מחוייבות להקים מרכז סטטיסטי מקומי, ליישום תהליכי המדידה של פיזה ולתרגום המלצות פיזה למדיניות חינוך מקומית. דבר התורם לכינון מעמדו של הארגון כמרכז של ידע ומומחיות חינוכית, שמדינות רבות מסתמכות עליו. זאת למרות שה-OECD הוא ארגון המתמחה בידע כלכלי ופיננסי, המתייחס לחינוך והשכלה מההיבט הצר של תרומתם לצמיחה כלכלית.
ענבר מימר, דוקטורנטית בתכנית ללימודי מדע טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. תחום ההתמחות שלי הוא מבחני פיזה, ומדיניות ה OECD בתחום החינוך הדיגיטלי . הרקע המקצועי שלי הוא בתחום החינוך. עובדת במכון מט"ב בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן ובמכון הישראלי לדמוקרטיה.
רוחות של שינוי בתחום החינוך: הורים כמורים בהתהוות, בתהליכי ההקמה של בתי ספר "חופשיים" | עמית רוטמן
רבות נכתב על היחס הציבורי למקצועות החינוך וההוראה. הגדרות המקצוע, גבולותיו, תפקיד המורים ויוקרתם, נקבעים ומשתנים מתוך אינטראקציה עם גורמים הפועלים מחוץ לבתי-הספר, ביניהם גם הורים. הדגש העכשווי על תפקיד ההורים בחינוך המוסדי ועל חשיבות השותפות עמם, מוביל בימינו להשפעה ניכרת של הורים על היחס המוענק לבתי-הספר ולמקצוע ההוראה. בספרות מתייחסים להשפעות ההורים בעיקר מתוך בחינת עמדותיהם ביחס למקצועיות המורים ולאופי האינטראקציות עמם. בהרצאה זו אבקש להרחיב את הדיון ולהציג מקרה בו הורים, שאין להם הכשרה בהוראה או ניסיון בתחום, ביקשו לעבוד כאנשי חינוך בבתי-ספר ובכך יצרו סוג נוסף של השפעה על אופי המקצוע והגדרתו. ההרצאה מתבססת על עבודת שדה אתנוגרפית שהתבצעה בין השנים 2013-2017 והתמקדה בחקר תהליכי ההקמה של מוסדות חינוך דמוקרטים ופתוחים. המחקר עקב אחר שתי יוזמות של הורים שביקשו להקים מוסדות חינוך חדשים, בעזרת אנשי חינוך שליוו אותם. כחלק מעבודת ייסוד בתי-הספר, שיועדו לפעול באופן פרטי ולעיתים אף פיראטי, חברי היוזמות דנו בין היתר בשאלה מי ינהלו את המוסדות ומי יעבדו בהם. דיוניהם חשפו התייחסות אנטי-ממסדית לשאלות על סמכות ומומחיות בחינוך וכללו הגדרה של חלק מההורים כמי שיפעילו את בתי-הספר, למרות שלא היו להם הכשרה וניסיון בחינוך, בניהול מוסדות, או בהוראה. המחקר מציג מקרה של הורים שביקשו לנכס לעצמם את האחריות על הפעלתו של תחום, אשר באופן היסטורי היה נתון לסמכותם של אנשי מקצוע ובכך קראו תיגר על מדיניות החינוך הרשמית ועל תפקיד ההורים בחינוך. כפי שאראה במהלך ההרצאה, פעולתם התאפשרה מתוך שילוב בין מעמד מקצועי חלש של תחומי החינוך וההוראה בישראל בימינו; דגש גלובלי על זכויות ואחריות ההורים ביחס לחינוך ילדיהם; והיבטים של תרבות ישראלית המאופיינת בחוסר קבלה של סמכות פורמאלית ובנטייה לקדם תהליכי שינוי במתכונת "חומה ומגדל". אבקש להפנות את תשומת הלב לאופנים בהם פעולות ההורים תרמו בצורה בלתי מכוונת להחלשת מקצוע ההוראה ואתייחס להתבססות התופעה כחלק ממגמה של הורים המבקשים להגדיר את מסגרות החינוך היסודי כהמשך וכהרחבה של הבית.
ד"ר עמית רוטמן, מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובחוג לחינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל. עוסקת בחקר הקשרים בין חינוך, תרבות ומעמד חברתי, בתחום הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה של החינוך. בין נושאי המחקר המרכזיים: חקר פעולות הורים בתהליכי ההקמה של מוסדות חינוך "חופשיים"; הורות אינטנסיבית ותהליכי הבחירה בחינוך של ילדים צעירים; התפתחות שפה, חינוך לגיל הרך ומעמד חברתי. פועלת גם כאנתרופולוגית יישומית באמצעות מחקרי פעולה בתחומים שונים.
עבודת גבולות כאמצעי להגדרת הזהות המקצועית של מחנכות כיתה בישראל | רוית מזרחי-שטלמן ועדי ספיר
במחקר זה אנו מבקשות לבחון את הדרך בה מחנכי.ות כיתה בישראל מגבשי.ות את זהותם.ן המקצועית. למרות מרכזיותו וחשיבותו של תפקיד מחנכ.ת הכיתה בישראל אין לו הגדרה ברורה ואחידה. להפך, קיימת שונות רבה באופן בו מוגדר התפקיד החל מדגש על משימות אדמיניסטרטיביות ולימודיות, דרך התמקדות ברווחת התלמידים וכלה בקשר עם גורמים נוספים כמו הורים, מורים מקצועיים והנהלת בית הספר. השונות בהגדרת התפקיד מובילה לכך שמחנכי.ות כיתה מגדירים את הזהות המקצועית שלהם באמצעות עבודת גבולות יומיומית, ובכך הם מייצרים גבולות לפרופסיה ללא גבולות. יחסי הגומלין בין עבודת גבולות ופרקטיקה מאפשרים תרגום של נהלים, תהליכים תקריות וחוויות ובכך הם תורמים לעיצוב הזהות הפרופסיונלית של יחידים בארגון. עבודת הגבולות משפיעה על שיתופי הפעולה והעבודה בבית הספר, על למידה ועל האופן בו מחנכי.ות הכיתה מעצבים את זהותם המקצועית. מחקר זה מתבסס על ראיונות עומק חצי מובנים עם שבעים מחנכי.ות כיתה בישראל בחינוך היסודי, והעל יסודי ושואב מתאוריות על עבודת גבולות בארגונים ותאוריות על הבניית זהות מקצועית. ממצאים ראשוניים מגלים כי מחנכי.ות כיתה מאמצים את עבודת הגבולות בכמה זירות עיקריות - תלמידים, הורים, מורים מקצועיים, הנהלת בית הספר ובהפרדה בין עבודה ובית. בכל אחת מזירות אלה מופעלים סוגים שונים של עבודת גבולות כמו עבודת גבולות תחרותית, עבודת גבולות שיתופית ועבודת גבולות מעצבת.
ד"ר רוית מזרחי-שטלמן מרצה בפקולטה לחינוך בסמינר הקיבוצים. תחומי העניין והמחקר המרכזיים שלה הם גלובליזציה וגלוקליזציה, זהות פרופסיונלית, ארגונים, השכלה גבוהה ומנהיגות.
ד"ר עדי ספיר מרצה בחוג למדיניות ומנהיגות בחינוך בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה. תחומי המחקר שלה הם סוציולוגיה והיסטוריה של ההשכלה הגבוהה; סוציולוגיה ארגונית ולמידה ארגונית.
Participatory research as a panacea for educational inequalities? A qualitative review of participatory research with young people | Aviv Cohen and Aline Muff
An increasing number of studies investigating social issues concerning youth use a participatory approach as part of their inquiry (Greene & Hill, 2005; Tisdall et al., 2008). While early advocates of this approach stressed its revolutionary potential to challenge traditional research (Caraballo, 2017), the label "participatory" has become a buzzword also in traditionally designed research. In this presentation, we offer our analysis based on a review of 122 published participatory studies, seeking to address the following research questions: 1. How do researchers justify the use of a participatory approach? 2. How do such studies address the power relations between youth and adults? Working as a reflective team of three researchers, we analyzed the articles using an inductive interpretive method as a form of meta-ethnography (Jones, 2004; Noblit & Hare, 1988). We identified four distinct types of studies that reference different ontological and epistemological dimensions: 1. Technical - young people are included in the research as a "workforce" assisting in the data collection process 2. Capacity building - the research focuses on teaching youth inquiry skills to encourage their engagement in the given research processes 3. Justice-oriented - research that is engaged in a critical inquiry by drawing mainly on data generated by marginalized youth and thus offering alternative perspectives 4. Transformative - research that encourages young people to develop their own research agenda and, as a result, engage in transformative civic action From an educational perspective, we argue that participatory research must better align with what we defined as the transformative approach. Such studies will not only produce research relevant to young people's lives but also significantly contribute to their active civic learning and engagement. The technological revolution may either entrench educational inequalities or offer new opportunities for marginalized youth. Transformative participatory research could be an important tool for these youth to amplify their voices.
Aviv Cohen is an Associate Professor at the Seymour Fox School of Education of the Hebrew University of Jerusalem, Israel. His research focuses on democratic civic education, multicultural education, teacher education, and the use of qualitative methods in educational research.
Dr. Aline Muff, The Seymour Fox School of Education, The Hebrew University of Jerusalem