תרבות ה"דובים" (Bears), ששורשיה בשנות ה-70 של המאה ה-20, הינה תת-תרבות גברית בתוך קהילת הלהט"ב. הדובים מאתגרים את מודל היופי המערבי של הגבר החטוב, הצעיר והחלק ופועלים להכללה והכרה ביופי ובערך החברתי של גברים שמנים ושעירים בפרט ושל מגוון רחב של גילאים וצורות גוף בכלל. החל משנות ה-80 התגבשו קהילות דובים מקומיות במקומות שונים בעולם, תחילה במרכזים הומואים במדינות הצפון הגלובלי ועם הזמן בחלק ממדינות אסיה, דרום אמריקה ומדינות העולם המוסלמי. קהילות שוליים אלו יצרו לעצמן מרחבים ייעודיים בנפרד מהמרחבים ההומואים ההגמוניים. בראשיתם היו מרחבי הדובים מרחבים עירוניים פיזיים, כדוגמת קבוצות חברתיות, פאבים ומסיבות דובים ועם התפשטות האינטרנט נפתחו מרחבים מקוונים: חדרי צ'אט ב-mIRC, רשימות תפוצת דוא"ל , פורומים אינטרנטיים וכיו"ב. בשנות ה-90 נחשפו הומואים ישראלים שמנים לתת-תרבות הדובים, בתחילה במסגרת ביקורים בחו"ל ומאוחר יותר דרך הפלטפורמות האינטרנטיות. בתחילת שנות ה-2000 החליטו כמה מהם להביא את הבשורה הדובית לישראל ויזמו מרחבים מקוונים בעברית המיועדים להומואים שמנים וחובביהם. מרחבים אלו, בעידודם של האקטיביסטים שניהלו אותם – הביאו חלק מן המשתתפים בהם לידי גאווה בגופם השמן והשעיר ולתחושת זהות משותפת – וכפועל יוצא להולדתה של קהילה. מחקר זה מתעד את תהליך התגבשותה של קהילת הדובים הישראלית מאותם אקטיביסטים שנחשפו כל אחד בנפרד לתת-תרבות הדובים בחו"ל ועד לכדי קהילה של אלפי חברים, המקיימת מוסדות יציבים בהם מסיבות דובים, קבוצות פייסבוק ו-ווטסאפ, מפגשים חברתיים ואירועי גאווה דובית. במחקר נעשה שימוש בכמה אפיקי מחקר איכותניים. ראשית, זהו מחקר של היסטוריה שבעל-פה המשתמש במתודולוגיה של ראיונות חצי-מובנים עם אקטיביסטים בקהילה, וניתוח נרטיבי שלהם. שנית, נעשה ניתוח של טקסטים מן הפורומים האינטרנטיים הראשונים של הקהילה ומקבוצות הפייסבוק שלה, כמו גם טקסטים עיתונאיים עבריים העוסקים בה. אטען כי הערכים של קהילת הדובים הישראלית הושפעו מהולדתה במרחב המקוון דווקא. זאת משום שמפגש של אנשים שמנים שנסוב סביב גופם והדחייה או הקבלה שלו שונה מאד אם הוא נעשה פנים אל פנים, כפי שהתפתחו קהילות דובים במערב לפני האינטרנט – או אם הוא נעשה במרחב המקוון האנונימי והסגרגטיבי בו נאלצים המשתתפים להסתפק בדמיון חבריהם לקבוצה.