רקע: שתל שבלול (קוכליארי) הוא מכשיר אלקטרוני הממיר מידע שמיעתי בגירויים חשמליים ובישראל  הוא ממומן כולו על ידי משרד הבריאות. הליך שתל שבלול אומץ בישראל על-ידי רוב ההורים, שומעים וחרשים כאחד. ראוי לציין כי קיימים רגשות מעורבים כלפי ניתוח זה בקרב אנשים חרשים, מכיוון שהם  רואים את חירשותם כתרבות ולא כבעיה רפואית שצריך לתקן אותה. שיטה: המחקר התבצע בשיטות מחקר משולבות (Methods-Mixed) במסגרת עבודת דוקטורט שהסתיימה בשנת 2020. נסקרו 288 משתתפים; אנשים חרשים, כבדי שמיעה ואנשים המשתמשים במכשירי שמיעה ו/או שתל שבלול, או כאלה שבחרו לא להשתמש בהם. התקיימו 9 ראיונות עומק עימם. נכללו אנשים עד גיל 60, וזאת כדי להתמקד באנשים ללא התדרדרות בשמיעה הנפוצה לאחר גיל זה. בסקר  שולבו סרטונים בשפת הסימנים המלווים בכתוביות בעברית. בראיונות ניתנה למשתתפים אפשרות בחירה בין שימוש בשפת הסימנים, דיבור, קריאת שפתיים או שילוב של כל אלה. תוצאות: כ-63% ממשתתפי המחקר ציינו שהם אנשים חרשים (n=183), 32% כבדי שמיעה (n=91), כ-10 ציינו כי אינם חשים מגבלה (3.5%). בנוגע לשתל שבלול, 18% מהמשיבים הם אנשים עם שתל שבלול (n=44), כ-7% ציינו כי הם מתכננים לעבור ניתוח זה בעתיד (n=20) וכ-3% ציינו כי למרות שיש להם שתל, הם אינם משתמשים בו (n=8). כ-40% מהמושתלים ציינו שהם משתמשים בשירותי תרגום לשפת הסימנים לפחות ארבעה פעמים בשנה וכ-16.3% (n=7) השתמשו בכל שעות התרגום הניתנים לשנה אחת. התייחסות לשפת הסימנים עלתה בראיונות במספר נושאים: איפה להשתמש בה, באיזה סוג של שפת הסימנים צריך לתקשר, בחשיבות ללמד אותה למושתלים, ידע של הורים שומעים ועוד. "פעם אמא שלי שאלה אותי אם היא הייתה צריכה ללמוד שפת הסימנים ועניתי לה שכן. כי זה היה מקל עלי בגיל ההתבגרות, בתקופות הכי קשות... היום הקשר לא טוב איתה" (ראיון מס' 24, מושתל). מסקנות: ייתכן ששתל שבלול עוזר לשמוע אך הוא אינו פותר את הקושי בתקשורת עם אדם שומע. אי למידה של שפת סימנים לילדים עם שתל, מונעת מהם להיות חלק מהקהילה ולהתרועע עם אנשים שדומים להם.