כוח וידע תושבים ביחס לסביבה וקיימות בישראל
קהילת סביבה וחברה
יו"ר: עינת זמבל
ד"ר עינת זמבל, החוג למנהל מערכות בריאות במרכז האקדמי פרס.
שיתוף הציבור בגילוי מוקדם של מינים פולשים בישראל | יעלה גולומביק
בעשור האחרון תופס תאוצה תחום המדע אזרחי - שיתוף הציבור במחקר מדעי - ככלי לקידום המחקר המדעי לצד מעורבות ציבורית וחיזוק השיח בין אזרחים ומדענים. מדע אזרחי משתף מתנדבים באופן פעיל במחקר המסייע למדענים ביצירת ידע מדעי חדש, תומך ביצירת תשתית עובדתית לשינוי מדיניות ויוצר הזדמנות לערב את הציבור בסוגיות מדעיות אותנטיות המשלבות מדע, סביבה וחברה. המדע האזרחי חולש על תחומי מחקר רבים והמשתתפים בו לוקחים חלק בפעילויות מחקר שונות הכוללות דיווח על מפגעים סביבתיים, סיווג תמונות מהחלל וניטור איכות מים. אך התחום הנפוץ ביותר הינו ניטור המגוון ביולוגי ובכלל זה, זיהוי מינים פולשים. מינים פולשים הינם מיני צמחיה או בעלי חיים, החיים ומתרבים מחוץ לתחום תפוצתם הטבעי. התבססותם עלולה לפגוע בתפקוד המערכות האקולוגיות, לדחיקה של המגוון הביולוגי המקומי, לפגיעה בחקלאות ובאיכות המים. הדברת מינים פולשים הינה פעולה יקרה ומורכבת ועל כן יש צורך בזיהוי מוקדם של מינים ומניעת התבססותם והתפשטותם לשטחים טבעיים נוספים. מחקר זה עוקב אחר שלוש תגליות של מינים פולשים בישראל, אשר נחשפו הודות למעורבתם של מדענים אזרחיים. למחקר שתי מטרות עיקריות: א. לבחון את השיטות השונות לשיתוף הציבור במחקר ואת היתרונות והחסרונות של כל שיטה עבור המדע, החברה והמשתתפים. ב. לבחון את התפיסות והפרקטיקות של מדענים שהיו מעורבים בתגליות, לגבי מדע אזרחי ושיתוף הציבור במדע. בהרצאה, נציג ממצאים מראיונות עם מדענים שהיו מעורבים בתגליות המינים הפולשים וכן ממצאים מניתוח פלטפורמות דיווח נתונים ומדע אזרחי בהן נעשה שימוש. נדון בחשיבות שיתוף הציבור לשמירת טבע ומגוון המינים בישראל ובכוחו לקדם שיח בין אזרחים ומדענים, לקדם דמוקרטיזציה של המדע, ולהביא להעצמה של הציבור. מחקר זה מדגיש את חשיבותם של מיזמי מדע אזרחי למדע ולחברה כאחד. הוא מעלה את האתגרים ביישום מדע אזרחי הלכה למעשה ומציע דרך לעודד את שיתוף הציבור באופן פעיל על ידי שינוי הדרך בה נוצר הידע המדעי והפיכתו לרלוונטי, שקוף ונגיש לציבור הרחב.
ד"ר יעלה גולומביק מובילה את המחקר על מדע אזרחי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, באוניברסיטת תל אביב. מחקריה מתמקדים במפגש בין תקשורת מדע, חינוך מדעי ומדע אזרחי, במטרה להפוך את המדע לנגיש ורלוונטי יותר לחיי היום-יום של אנשים. יעלה פיתחה, עיצבה וניהלה פרויקטים מגוונים של מדע אזרחי, תוך התמקדות בתהליכי יצירה שיתופיים ובחינת היתרונות והאתגרים למדע ולחברה.
קואליציה אזרחית, מעבר צודק ואקדמיה מקיימת: המקרה של העצים והרכבת הקלה בשדרות ירושלים ביפו | מלי נבו וגליה לימור-שגיב
השינויים המהירים עמם מתמודדת האנושות בשנים האחרונות מחייבים אותנו לשנות דפוסי פעולה ומסגרות התבוננות. תיעוד, לימוד והפקת תובנות ממאבקים סביבתיים-חברתיים יכולים לסייע מול אתגר השינוי. בהרצאה זאת, נבקש לשתף בידע שנצבר הודות למאבק אזרחי, שהסתיים בהצלחה, לשמירה של עצי הפיקוס בשדרות ירושלים ביפו, כדרך לבחינת המושג 'מעבר צודק'. התוכניות להקמת הרכבת הקלה (בקו האדום) איימו לכרות עשרות עצי פיקוס ותיקים בשדרות ירושלים ביפו. העצים העניקו לשדרה ההיסטורית את צביונה הייחודי, פרשו צל, שיפרו את איכות האוויר והפחיתו את הטמפרטורות, לצד תועלות אקלימיות-חברתיות-כלכליות נוספות. הרכבת היא אחד הפתרונות התחבורתיים המרכזיים בהתמודדות של ישראל עם פליטות גזי החממה וקידום תחבורה ציבורית נגישה, אך האיום על הפיקוסים יצר קונפליקט סביבתי-חברתי. כריתת העצים המתוכננת איימה לשנות את המקום, והתניעה הקמה של קואליציה אזרחית ייחודית, שכללה מנהיגות אזרחית של תושבים מיפו, לצד מתכננים עירוניים ואדריכלים, ארגונים סביבתיים ואנשי מדע ומחקר. בעלי העניין חברו יחד כדי לשנות את תוואי המסילה המתוכנן ולהציל את עצי השדרה. הם פעלו במרחב האזרחי בגישה לעומתית-דיאלוגית, מתוך רצון ליישם קיימות עמוקה שמוקירה את העצים, הרכבת, קהילות המקום וההיסטוריות שלו. ההרצאה מבוססת על תיעוד המאבק, ששיאו היה בשנת 2018, והיא פרי של שיתוף פעולה בין שתינו - כמי שהיו חברות הקואליציה מטעם ארגונים אקדמיים ואזרחיים, וכחוקרות סביבה ממדעי הרוח והחברה. דרך המקרה, נבחן את המושג 'מעבר צודק' ונשפוך אור על הקול המקומי ושיתופי הפעולה שנבנו אד-הוק לצורכי המאבק. נעמוד על האתגרים והחסמים של שיתופי פעולה לוקאליים ואזוריים, ועל התרומה והאתגר של אקטיביזם אקדמי לשימור ופיתוח ידע בסוגיות סביבתיות-חברתיות. הדיון ייעשה תוך שימוש בתיאוריות חברתיות-סביבתיות ובמושגים 'זכות הטבע', 'הוקרה אקולוגית' ו'צדק אפיסטמי'. אנו נטען, כי חשיבה אקוסיסטמית חיונית ליישום 'מעבר צודק', וכי איסוף ואיגום הידע "מהשטח" בעת התרחשותו, לצד ניתוחו בכלים תיאורטיים עכשוויים, תורמים לידע המעשי והאקדמי ומאתגרים אותו.
ד"ר מלי נבו, חוקרת, מרצה ופעילה חברתית-סביבתית; מפתחת גישת האקו-הוקרה, מנחת טבע-תרפיה ופוטותרפיסטית; בדוקטורט בפקולטה לניהול חקרה את התפתחות תעשיית הקלינטק הישראלית בגישה אקולוגית-ארגונית; יוזמת הפורום האקדמי לחקר מדע הקיימות וחוקרת רווחה מבוססת-טבע, יחסי-אדם טבע וצדק אקולוגי-אפיסטמי בזקנה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב; מרצה במכללה האקדמית תל אביב—יפו
גליה לימור-שגיב היא היסטוריונית של נוף, סביבה ופסולת ודוקטורנטית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. המחקר שלה עוסק בתולדות הנוף של חירייה, המזבלה הגדולה ביותר בישראל, שבימים אלה עוברת שיקום והופכת לפארק טבע מטרופוליני. תחומי העניין שלה כוללים נופים מעשה-ידי-אדם, חקר תשתיות, והשפעה של אזורים מזוהמים ומופרים על אדם וטבע. היא עבדה כעורכת בכירה בכלי תקשורת ישראליים, והיתה רכזת קהילה ומעורבות ציבור בחברה להגנת הטבע.
הערכת סיכונים, אמון ברשויות ואפקטיביות ההתמודדות כגורמים מניעים וחסמים להתנגדות לטורבינות רוח כמקור אנרגיה מתחדשת | נמרוד שאולסקי
התנגדות של אוכלוסייה מקומית לפרוייקטים של אנרגיות מתחדשות עשויה לעכב פרוייקטים, ואף למנוע את הקמתם. מחקרים מראים כי קיים פער מובנה בין עמדות כלליות כלפי טורבינות רוח לבין התייחסות לפרוייקט ספציפי ע"י תושבים מקומיים. מחקר זה בוחן מהם הגורמים המעודדים התנגדות מקומית לפרוייקטים של אנרגיה מתחדשת בכלל, ולחוות רוח בפרט. אנו מציעים מודל התנהגותי המבוסס על מיזוג של תיאוריית ה-TAM (Technology Acceptance Model) ותיאוריית ה- PMT (Protection Motivation Theory). אנו טוענים כי בבואם לשקול האם להתנגד לתוכניות להצבה של טורבינות רוח באזורם (כוונה לפעולה), התושבים המקומיים מתייחסים לכמה גורמים: 1. שימושיות הפרוייקט ברמה האישית, ברמת הקהילה, למדינה ולכדור הארץ 2. דרגת החומרה הנתפסת של הפגיעה הפוטנציאלית של הפרוייקט במרקם החיים של האנשים או הקהילה 3. דרגת הרלוונטיות של פגיעה זאת לתושב ולמשפחתו 4. דרגת האפקטיביות הנתפסת של פעולות תמיכה או התנגדות אשר התושב שוקל לבצע 5. דרגת האמון ביזם ובממשלה, הקשורה באופן הדוק לתפיסת הצדק התהליכי והחלוקתי של הפרוייקט 6. הנורמות הנתפסות בסביבת התושב או בקהילה בעד או נגד הפרוייקט 7. האמונה של התושב ביכולתו וביכולת הקהילה לבצע פעולות תמיכה או התנגדות בצורה אפקטיבית במחקר זה לקחנו את העמדות והגורמים הידועים בספרות כמשפיעים על תגובות של קהילות מקומיות לפרוייקטים בקרבתן, כגון חשש מרעש ומהפרעה למאפייני המקום, והכנסנו אותם לתוך המודל ההתנהגותי. המשתנה המוסבר במחקר הוא הכוונה להתנגד לפרוייקטים הנ"ל. מקרה הבוחן הוא מקבץ של פרוייקטים להקמת טורבינות רוח בגוש תפן, אשר נמצאים כרגע בשלבי דיונים בוועדות והתנגדויות. אזור זה מכיל קהילות מקומיות במאפיינים סוציו אקונומיים, אתניים וקהילתיים רחב ומגוון. נערך סקר בקרב הקהילות המקומיות בכדי לתקף את המודל (N=314). תוצאות הסקר נותחו באמצעות מודל משוואות מבניות בכדי לזהות קשרים סיבתיים בין המשתנים השונים במודל. המודל תוקף באופן כמעט מלא ע"י הסקר, עם כמה ממצאים מעניינים. לדוגמה, בקהילות הדרוזיות ראינו גורם של חשש לפגיעת הפרוייקטים בהתפתחות היישוב, אשר תרם לחומרת הפגיעה הנתפסת. חשש נוסף שבלט בקהילות הדרוזיות הוא החשש ממריבות פנימיות ביישוב ומפגיעה במרקם הקהילתי כתוצאה מהפרוייקטים.
מר נמרוד שאולסקי, תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב, תואר שני במנהל עסקים. לקראת סיום תואר שני מחקרי בניהול ומדיניות משאבי טבע וסביבה באוניברסיטה העברית.
מבקרים באתרי רשות הטבע והגנים בתשלום בישראל – שינויים ומגמות במאה ה-21 | אלי שרי וליאור לוין חן
בהרצאה זו נציג ניתוח של נתוני הביקורים באתרי רשות הטבע והגנים בישראל בין השנים 2000-2022 ונשאל מהם המגמות והשינויים הבולטים הקיימים בדפוסי הביקור באתרי טבע ומורשת בישראל בחלקה הראשון של המאה ה-21?. רשות הטבע והגנים היא הרשות הממשלתית האמונה על שמירת ערכי הטבע והמורשת בישראל. מתקוף תפקידה, הרשות אחראית על ניהול שמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל ומנהלת כ-500 שמורות טבע וגנים לאומיים שמתוכם כ-70 בתשלום. ב-70 אתרים אלו מתבצע רישום כניסות מבקרים/ות מפולח המאפשר לעקוב אחר מגמות רב שנתיות. בהרצאה ננתח את נתוני הכניסות לאתרי הרשות תוך שנבחין בין אתרים שונים מבחינה מרחבית-גאוגרפית (פריפריה-מרכז), מבחינה טמפורלית (ניתוח שנתי, חודשי ויומי) ומבחינה תכנית (סוגי אתרים שונים – מורשת, טבע, טיול וכו'). ניתוח המגמות ייעשה לאור טענות מחקריות בנוגע למגמות בעולם התיירות במאה ה-21 בכלל ולדפוסי ביקור באתרי טבע ומורשת בפרט. לפי טענות אלו, קיימת עלייה במספר הביקורים באתרי טבע ומורשת במרבית מדינות העולם. לפי החוקרים, עלייה זו קשורה בגידול הדמוגרפי ובגידול בביקוש למרחבים ירוקים הנובע משינויים בצריכה של משקי הבית, בתפיסות בריאות משתנות ובאוכלוסיות מזדקנות פעילות יותר (Elmahdy et al., 2017, Bell et al., 2007, Balmford et al., 2009). מניתוח ראשוני עולה כי העלייה בביקורים של אתרי הרשות לאורך השנים גדולה מקצב הגידול הדמוגרפי בישראל וכי חלה עלייה משמעותית בביקורי גמלאים לאורך השנים. בהרצאה נציג ניתוח עשיר יותר ונבחן אותו גם לאור "נזקי" עולם התיירות ומשבר האקלים. לצד הניתוח הרב שנתי נעסוק בהרצאה גם בניתוח הדמיון והשוני בביקורים באתרי רשות הטבע והגנים בשנים שלפני מגפת הקורונה ומאז החזרה לשגרת ביקורים לאחר תקופות הסגרים בישראל. בחלק זה נשלב נתוני כניסות של מבקרים/ות לצד נתונים מסקרי שביעות רצון שנעשו ברשות בשנתיים האחרונות. ניתוח ראשוני שנעשה מראה שקיימת עלייה במספר הביקורים של ישראליים באתרי רשות הטבע והגנים. עלייה זו נכונה גם לגבי התקופה שלאחר פתיחת השמיים לטיסות של ישראליים לחו"ל. בהרצאה ננסה להבין לעומק את העלייה בביקורים ונדון לאור זאת באתגרים שהיא מציבה בפני הרשות.
אלי שרי הוא סטודנט לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית ועובד האגף למחקר חברתי ברשות הטבע והגנים. עבודת התזה שלו עוסקת בנושא זהויות של שוכרי ומשכירי דירות בישראל והאינטראקציות השונות ביניהם, בהנחיית ד"ר אדם הייז.
ד"ר ליאור לוין חן הוא מנהל האגף למחקר חברתי ברשות הטבע והגנים. עבודת הדוקטורט שלו בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית עסקה בהתהוות המחודשת של שלושה אתרי טבילה לאורך נהר הירדן בין 1967 ל-2018