ישראל-תפוצות: תמורות בקשרי גומלין והשפעות טרנס-לאומיות
יחסי ישראל והתפוצות נמשכים כבר מאות שנים. בעשורים האחרונים אנו עדים למגמות של הגירה לישראל וממנה, בתמורות ביחס של יהודי התפוצות לישראל ולהיפך, וכן במגוון הולך וגדל של קשרים פוליטיים, תרבותיים, פילנתרופיים, חברתיים ואקדמיים. ברצוננו להאיר את הנושא הזה, אשר הסוציולוגיה הישראלית לא עסקה בו די. זאת בעזרת מבט על כמה מקרי בוחן מהמייצגים את קשרי ישראל והתפוצות וההשפעות הטרנס-לאומיות של קשרים אלו על הקהילות בתפוצות כמו גם על החברה הישראלית.
יו"ר: קארין אמית
פרופ' קארין אמית היא דקאנית הפקולטה לכלכלה ומנהל עסקים ומרצה בתכנית להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין. היא חוקרת במכון להגירה ושילוב חברתי ועומדת בראש קהילת ההגירה והדמוגרפיה באגודה הסוציולוגית הישראלית. קארין שותפה למיזמים בינלאומיים בנושא הגירה ושילוב של מהגרים ופליטים וחברה בוועדה המארגנת של פרויקט המטרופוליס הבינלאומי העוסק בהגירה ומדיניות. במסגרת עבודתה במכון להגירה ושילוב חברתי מבצעת מחקרים אקדמיים ויישומיים רבים העוסקים בהשתלבות כלכלית וחברתית של מהגרים בישראל. תחומי המחקר שלה: תהליך קבלת ההחלטה להגר, שילוב חברתי וכלכלי של מהגרים, זהות והגירה, עמדות כלפי מהגרים, שילוב מהגרים במקומות עבודה בדגש על היבטים תרבותיים וארגוניים.
מקומה של ישראל בזהותם ובהזדהותם האתנית של מהגרים מצפון אפריקה וילידי צרפת החיים בפריז | לילך לב-ארי
מטרת המחקר היא להשוות בין יהודים ילידי צרפת ומהגרים – כולם ממוצא אב צפון-אפריקני - המתגוררים בפריז רבתי, לגבי זהותם והזדהותם האתנית-דתית - כיהודים, הלאומית - כאזרחים צרפתים, ובעיקר -הטרנס-לאומית - לישראל. במחקר נעשה שימוש בשתי מתודות: כמותית-מתאמית, באמצעות שאלוני סקר (N=145) ואיכותנית - בראיונות חצי-מובנים. ממצאי המחקר המרכזיים מצביעים על כך שלשתי הקבוצות יש זהות יהודית ודתית חזקה, הבאות לידי ביטוי בתחושת תחושת גאווה ביהדותם ובעיקר – בזיקות רגשיות טרנס-לאומיות לישראל כמרכז רוחני לעם היהודי. למרות שלשתי הקבוצות במחקר זה יש שורשים משותפים, הן נבדלות בגילן, בקוהורטת ההגירה שלהן ובהזדמנויות שונות להשתלבות בצרפת. המהגרים מבוגרים יותר עברו תהליכי חיברות בצפון אפריקה ובצרפת במהלך שנות החמישים והשישים של המאה ה-20, כאשר מדינות המגרב קיבלו את עצמאותן מצרפת. צרפת העניקה למהגרים ולמיעוטים, כולל יהודים, זכויות פרט שוות, אך היא עדיין דורשת עד היום השתלבות תרבותית אינדיבידואלית של מהגרים המקבלים זכויות אזרח במדינה. ההבדל בין המהגרים, המבוגרים יותר, לבין ילידי המקום – בני ובנות דור שני להגירה, בא לידי ביטוי בעיקר שלאחרונים יש יותר אפשרויות בחירה בין זהויות והזדהויות, בעיקר כתוצאה מהשתייכותם לקהילה יהודית חזקה מזו שפגשו המבוגרים יותר כמהגרים בראשית דרכם, וכן בשל מעמד חברתי-כלכלי איתן יותר, המאפשר להם לשלוח בשיעורים גבוהים יותר את ילדיהם למערכת חינוך יהודית ולבטא הזדהות עם מדינה שאינה צרפת - באופן בולט יותר. מכאן שגם בקרב נחקרים ממוצא צפון-אפריקני קיימים הבדלים בין-דוריים במספר ממדים של זהות והזדהות, הנובעים מהיותם ילידי צרפת או מחוויותיהם כמהגרים. נסיבות חברתיות ופוליטיות שונות מציעות הזדמנויות השתלבות אחרות, וזהויות והזדהויות שונות כמיעוטים. בנוסף, גם לקהילה היהודית בצרפת בכלל ובפריז - בפרט ולה עוצמה, לכידות, חיוניות וחוסן ייחודיים, המתבטאים בשגשוג כלכלי אך גם במגוון מוסדות וארגונים חברתיים-דתיים, המשותפים הן לילידי המקום והן למהגרים. ממצאי המחקר עשויים לתרום להעמקת הבנת ההבנייה דינאמית של זהויות והזדהויות אתניות-דתיות, לאומיות וטרנס-לאומיות ובכללן הקשר עם ישראל, בקרב קהילות יהודיות בנות זמננו, כמיעוט 'מועדף' ביחסי הגומלין שלו עם הרוב.
לילך לב ארי היא פרופסורית, דיקנית הפקולטה ללימודים מתקדמים ומרצה במספר חוגים ותכניות במכללת אורנים. תחומי המחקר שלה כוללים הגירה אנושית, יהדות זמננו, זהות אתנית ומפגשים בין-תרבותיים, מיעוטים אתניים ושילובם, תירבות ורב-תרבותיות. לב ארי פרסמה את הספרים הבאים: The American Dream –For Men Only? Gender, Immigration and the Assimilation of Israelis in the United States (2008); American Israelis, Migration, Transnationalism, and Diasporic Identity (2010 with Uzi Rebhun), Contemporary Jewish Communities in Three European Cities: Challenges of Integration, Acculturation and Ethnic identity (2022). בנוסף, פרסמה לילך עשרות מאמרים בכתבי עת מדעיים בעברית, כמו מגמות וסוציולוגיה ישראלית ובאנגלית כמו: Contemporary Jewry, The Journal of Heritage Tourism, Higher Education, Tourism Recreation Research, Journal of Multilingual and Multicultural Development.
טרנס לאומיות, זהות ותרבות: צאצאי עולים ממרוקו שבים למורשת אבותם | יצחק דהן
מטרת מחקר זה לבחון כיצד דווקא במאה ה-21 בני ובנות הדור השני והשלישי של ילידי הארץ, צאצאים של העולים ממרוקו, במהלך טראנס-לאומי, מגלים הזדהות עם ארץ מוצא ההורים ושבים למורשת התרבותית שלהם. ביטוייה של טרנס-לאומיות זו הם לימוד השפה הערבית-מרוקאית וקיום קשרים תרבותיים ענפים עם המוסלמים במרוקו. גלי ההגירה ממרוקו למערב במחצית השנייה של המאה ה-20 הביאו לחיסולה של הקהילה היהודית הגדולה במרוקו (כ-350,000 איש). אולם בשונה מקהילות רבות בעולם המוסלמי נמשך תהליך הניתוק מהמדינה קרוב לארבעים שנים. עובדה זו מעידה על הקשר המיוחד שהיה לקהילה זו, הן עם יושבי הארץ המוסלמים והן עם בית המלוכה. קשר זה נמשך גם אחרי שהיגרו לארצות יעד חדשות, כולל מדינת ישראל. "הסכמי אברהם" והקשרים הגלויים בין מרוקו וישראל בשנים האחרונות האיצו את הקשרים בין היהודים יוצאי מרוקו לממלכה המרוקאית ואף הידקו אותם. במחקר הוצגו מספר שאלות: מה השוני והדמיון בין דורות המהגרים ביחס למורשתם התרבותית? מיהם מובילי השינוי, ומהו הפרופיל הסוציולוגי שלהם? מה ההבדלים בין פריפריה ומרכז בישראל ובתפוצות ביחס לתרבות ולמורשת של ארץ המוצא? שיטת המחקר עקבה אחר כ- 10 מושאי המחקר – מוזיקאים, משוררים, סופרים ואמנים יוצאי מרוקו, באמצעות ראיונות חצי מובנים, עיון בארכיונים, ותקשורת כתובה ומעקב ברשתות החברתיות (יוטיוב, פייסבוק) וצפייה בסרטים שבהם הם נטלו חלק המהווים את המרחב הדיגיטאלי לשינויים תרבותיים. כמו כן נערכה השוואה בין המשוררים הראשונים שפעלו משנות ה-70 של המאה הקודמת ואילך, לעומת הדור הצעיר שפעל בערך מתחילת המאה ה-21 לחשיפת המורשת התרבותית בתחומי השירה, הפרוזה, והמוסיקה. ממצאי המחקר מלמדים על שינויים בין-דוריים, בהשכלה, במעמד סוציו-אקונומי וביחס הפרט לזהותו האתנית. החברה הישראלית עברה ממדיניות שעיקרה 'כור היתוך' לרב תרבותיות, הגלובליזציה שחררה חסמים תרבותיים בין מזרח למערב. הסכמי אברהם והצפתה של מרוקו בתיירות ישראלית - כל אלו האיצו את תהליך השינוי התרבותי. המורשת התרבותית של דור המהגרים שהייתה ספונה ברשות היחיד ובבית כנסת העדתי יצאה אל רשות הרבים הישראלית.
ד"ר יצחק דהאן הוא ראש תחום אירופה במכון הסוציולוגי לחקר הקהילות, המחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת בר אילן. חיבר את הספר 'מהמגרב למערב: יהודי מרוקו בין שלוש יבשות' (רסלינג, 2022). בנוסף לעיסוקו האקדמי הוא חבר בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית.
תפקיד ההגירה מארצות הברית והפילנתרופיה השמרנית האמריקאית בבניית החברה האזרחית הימנית בישראל | עמיר סגל
האמריקניזציה של ארגוני החברה האזרחית בישראל תועדה בכמה תחומים כמו זכויות האדם והתנועות הסביבתיות. תהליך זה יוחס לכמה גורמים וביניהם השפעת העלייה מצפון אמריקה ומעורבות העולים בחברה האזרחית בישראל, וכן תמיכות פילנתרופיות, בעיקר אלה מטעם הפילנתרופיה היהודית, מצפון אמריקה לישראל. מטרת המחקר היא לבחון זווית אחרת לגבי האמריקניזציה של ארגוני החברה האזרחית הישראלית, על ידי בחינת ההשפעה של הימין והשמרנות האמריקאים על ארגוני חברה אזרחית ימנים בישראל. אתמקד בהשפעה כלכלית טרנס-לאומית (פילנתרופיה יהודית אמריקאית) והשפעה טרנס-לאומית אידיאולוגית (שמרנות ימנית אמריקאית) על היווצרותן של חברות ארגוניות ישראליות ימניות. במחקר נעשה שימוש בשתי מסגרות תיאורטיות: האחת היא הפצת אסטרטגיות של תנועה חברתית, המחקה אימוץ מוקדם של אסטרטגיות על ידי חברות ארגונים ישראליים ליברליים; והשנייה היא תפקידה של יהדות ארה"ב כ'קהילה קריטית' (Critical community), האחראית של ההפצה הטרנס-לאומית של אידיאולוגיה בין קבוצות מחאה ימניות. יוצגו שלושה תיאורי מקרה של ארגוני חברה אזרחית בישראל שמסלולם הארגוני עוצב בהתאם למודל שמרני אמריקאי ולאידיאולוגיה ימנית: 'קרן תקווה', 'המרכז האקדמי שלם' ו'פורום קוהלת למדיניות'. בין אם במפורש ובין אם במשתמע, הצהרת המשימה של ארגונים אלה היא לפתח ולהפיץ רעיונות שמרניים ולהשפיע על השיח הפוליטי ועל סדר היום הציבורי בישראל. ינותחו הקשרים הפיננסיים, הרעיוניים והאישיים בין העמותות הללו לבין השותפים האמריקאים שלהן. הנתונים מתבססים על מידע ברשות הציבור, לרבות אתרי אינטרנט של ארגונים, סיקור תקשורתי וראיונות, נתונים רשמיים של אגודות ממשלתיות ונתונים שנאספו ממקורות מימון בארה"ב. כמו כן, נערכו מספר ראיונות שהתקיימו עם פעילים, עובדים ומייסדים של ארגונים אלו. מקרים אלו מייצגים את המגמה ההולכת וגוברת של האמריקניזציה של חברות ארגונים ימניים ישראלים באמצעות בניית 'קהילה קריטית' המאפשרת הפצה טרנס-לאומית של רעיונות ימניים אמריקאים לישראלים. הוא מאיר את משמעות היחסים הטרנס-לאומיים של קבוצות אידיאולוגיות מעבר לגבולות.
עמיר סגל הוא דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושליפ, חוקר הגירה טרנסנשיונלית לישראל מצפון אמריקה בהנחיית ד"ר ג'ושוע גצקו. פרסם את הספר "שירת מחאה בישראל – בתחילת המאה העשרים ואחת" (הוצאת נובמבר, 2022), וכן פרסם שלושה ספרי שירה ורומן.
שירות צבאי במסגרת גרעין "צבר": לקראת שינוי ביחסי ישראל-תפוצות? | שמואל מומיק נבו אומשויף
במסגרת הרצאה זו, אבחן את מניעי ההגירה וההגירה החוזרת, למטרת שירות צבאי, בקרב יהודים צעירים מארצות הברית, ילידי המקום או בני.ות דור שני למהגרים מישראל, דהיינו אלה שנולדו או הגרו עם הוריהם מישראל עד גיל שבע. כל זאת, בזיקה למאפייני הזהות וההזדהות האתניים שלהם, לדפוסי תירבות ולהשתלבות ביעד הגירתם. אוכלוסיית המחקר מונה למעלה מ-1,000 חיילים בודדים והמדגם היווה כ-15% מהם וכלל 155 צעירים, בגיל 27 בממוצע, רובם ילידי ארצות הברית (75%) וכרבע ילידי ישראל. שיטת המחקר היא כמותנית-מתאמית, הכוללת גם מרכיבים איכותניים באמצעות שאלוני סקר שנשלחו ברשתות חברתיות, הודעות בקבוצות WhatsApp ובאמצעות שיטת 'כדור שלג'. ממצאי המחקר המרכזיים מעידים על כך שקיימים קשרים בין זהויות אתניות ישראליות, יהודיות ואמריקאיות או תפוצתיות, לבין הנטייה להגירה חוזרת, וכן קיימים קשרים בין תהליך ההכנה החינוכי שעוברים המהגרות והמהגרים במדינת המוצא ובמדינת היעד לבין הזהויות האתניות והבנייתן בקרב המהגרים לבין נטייתם להגירה חוזרת. המשתתפים במחקר המוצג בעבודה זו, נמצאו כבעלי מאפייני זהות והזדהות טראנס-לאומיים, כלומר בעלי זיקה ושייכות הן לארצות הברית והן למדינת ישראל, כאשר בחלק מהמקרים ביטאו המשתתפים גם מאפייני זהות תפוצתית, המייחדת אותם כקבוצה אתנית-אמריקנית בתרבות חברת היעד - בישראל. מאפיינים אלו, קשורים למידת סִגּוּל התַּרְבּוּת, אָקוּלְטוּרַצְיָה של המהגרים, ביחד עם זהותם הטראנס-לאומית של חלקם, שבאה לידי ביטוי בזהויות שונות. כך למשל, בני ובנות דור שני להגירה שהיו בעלי זהות תפוצתית-ישראלית בארצות הברית, כאשר הגיעו לישראל, סיכויי ההגירה החוזרת שלהם פחתו. ממצאי המחקר הובילו למושג 'מסע ההגירה' המתאר את ההליך שתחילתו במניעי ההגירה, והמשכו בהבנייה דינמית של זהות והזדהות אתנית כיהודים, כישראלים – כבעלי זהות טראנס לאומית, תפוצתית ותוך תחושות של השתלבות ותִּרְבּוּת בישראל, בד בבד עם ה'קהילה מדומיינת' במדינת המוצא - בארצות הברית. מסקנות המחקר מעידות כי כמעט שלושה רבעים מבין המהגרים שהשתתפו במחקר זה, נשארו במדינת ישראל בתום מסע ההגירה שלהם, וכן ניכרו ההשפעות והקשרים החינוכיים, הזהותיים, תרבותיים, לבין תהליך ההגירה המלווה על ידי גרעין צבר: ככל שאיכות התוכנית נתפסה כגבוהה יותר, כך דיווחו משתתפיה על זהות אתנית ישראלית חזקה יותר ונטייתם להגירה חוזרת - פחתה.
%20(1).jpg)
שמואל מומיק נבו אומשויף ניהל את גרעין צבר בצפון אמריקה במחצית העשור האחרון, ולפני כן היה יועץ לענייני קהילות צעירים וסטודנטים לניר ברקת כאשר כיהן כראש עיריית ירושלים. בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה מאוניברסיטת בר אילן, בהצטיינות, תואר שני ביישוב ובניהול סכסוכים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, והגיש לא מכבר את עבודתו כמחקר מקדים לדוקטורט בהנחיית פרופ' לב ארי ופרופ' אלרואי באוניברסיטת חיפה.