טכנולוגיה בשירות החינוך או חינוך בשירות הטכנולוגיה
קהילת חינוך
יו"ר: יריב פניגר
פרופ' יריב פניגר, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
יו"ר: להשלים
איך מכינים את מערכת החינוך הישראלית לעולם רווי בבינה מלאכותית? - משטרי ציפייה, יחסי כוח והסדרי מדיניות לימנליים | חמי רמיאל וגדעון דישון
בינה מלאכותית (AI) מוצגת בדמיון הציבורי כרגע מהפכני שבו הגבולות בין האדם והמכונה מטשטשים המשנה את ההסדרים החברתיים והיחסים האנושיים. הציפיה למהפכת ה-AI היא גם המוכנות לקבל את התפיסות החברתיות הרואות במהפכה כזו כבלתי נמנעת. בהרצאה זו נבקש להשתמש במקרה המבחן של קידום מדיניות לבינה מלאכותית במערכת החינוך הישראלית כדי לבחון את הסוציולוגיה של תהליכי השינוי וכיצד תהליכים אלו מתבטאים ויוצאים לפועל. באמצעות מעקב אחרי הפעולות בנושא בשנים האחרונות במשרד החינוך, ובאמצעות ניתוח מסמכי המדיניות המרכזיים שהופקו על בסיסם, נבחן את המסגרות הארגוניות, פעולות הידע והתפיסות הטכנו-חברתיות שדרכן שאלת הבינה המלאכותית בחינוך (AIed) הוצגה ונידונה. נדגים כיצד הידע בנוגע למדיניות AIed מיוצר בתוך ארגוני ביניים, לימינליים באופיים, המעוצבים לפי הגיון של יחידות מחקר ופיתוח, ומתוך תפיסה של התנסויות, יזמויות מבוזרות וקישור שבין השדה הטכנו-עסקי והשדה החינוכי. העיצוב הזה, מדגים את יחסי הכוח בהבניית הידע בין המגזר הפרטי והציבורי, כמו גם את קידומה של מדיניות הנשענת על ההגיון של המגזר העסקי ועל הגדלת תפקידם של שחקני ההייטק במערכת החינוך, קידום שיתופי פעולה חוצי מגזרים וטשטוש הקווים בין שחקנים פרטיים וציבוריים. נדגים את המתחים המלווים שיח זה: כיצד השיח בסביבות של הארגונים הללו מכונן את ה-AIed בו בעת כבלתי צפויה ובלתי נמנעת, כמאפשרת פתרונות בתוך המערכת הקיימת, אך גם כזו שמשנה את המערכת מהיסוד ומביאה בהכרח לשיבושה. המתחים הללו מתייחסים גם לשאלות של משילות, כאשר על אף שהעיסוק מבוסס על הגיון של ביזוריות, יזמות ושיבושיות, ההמלצות קוראות למהלך אסטרטגי רחב שכולל בניית תשתית לאומית ל-AIed. לבסוף, נבקש להראות כיצד האפיונים השונים של שיח ופעולות המדיניות ביחס ל-AIed בישראל נפגשות עם שאלות פדגוגיות, אתיות וערכיות. כך לדוגמא שאלות אתיות מצומצמות למעין רשימה של חששות ופתרונות כלליים ומוצגות כנושאים פריפריאליים, שיש לטפל בהם רק לאחר שהמטרות ואופני השימוש ב-AIed נקבעו על ידי התפתחויות טכנולוגיות. כך, AIed המציגה את עצמה כבלתי צפויה ובלתי נמנעת מכפיפה סוגיות פדגוגיות, אתיות וערכיות לדמיון הטכנו-חברתי של מעקב, נתונים ואופטימיזציה.
ד"ר חמי רמיאל הוא חוקר בתחום של ביקורת הטכנולוגיה החינוכית ובהקשרים שבין טכנולוגיה חינוכית ומדיניות חינוך. דוקטורט מהתכנית למדע טכנולוגיה וחברה בבר אילן.
ד"ר גדעון דישון, המחלקה לחינוך הפקולטה למדעי הרוח והחברה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
הטכנולוגיה מזמנת לנו שינוי בדרכי הלמידה: הלמידה מרחוק תורמת להשתלבות של סטודנטים ערבים באקדמיה העברית | רבאח חלבי
השינויים הטכנולוגיים המואצים מעמידים בפני מערכת החינוך בכלל ומערכת החינוך האקדמית בפרט אתגרים רבים ומגוונים. במיוחד אמורים הדברים לגבי שיטת ההוראה הקלאסית של מורים מול תלמידים פנים אל פנים בכיתה. בשנים האחרונות ישנם ניסיונות מגגונים של חריגה מהשיטה הקלאסית ומעבר ללימודים מקוונים, משבר הקורונה אותו עברנו בשנים האחרונות האיץ את התהליך הזה, ואף כפה על המערכת לעבור ללימודים מרחוק בבת אחת וללא הכנה מראש. האינסטינקט הבסיסי של המערכת בכללותה, היה לנסות להתגבר על המכשולים שהעמידה בפנינו הקורונה ולנסות לחזור מהר ככל האפשר ללמידה הקלאסית בתוך כותלי הקמפוסים. אני טוען שזאת הייתה הזדמנות לחרוג מהלמידה הקלאסית ולנצל את הטכנולוגיה לשינוי יסודי בדרכי הלמידה, במיוחד שהלמידה מרחוק יכולה לפרוץ דרך בפני תלמידים מהשוליים כפי שנראה במחקר שערכתי בנושא. המאמר דן בהשפעת הלימוד מרחוק דרך הזום על הסטודנטים הערבים באקדמיה העברית בישראל, הן מבחינה לימודית והן מבחינה אישית- חברתית. המחקר נערך בשיטה האיכותנית, וכלי המחקר היה ראיון עומק פתוח. אוכלוסיית המחקר מנתה 28 סטודנטיות וסטודנטים, מתוכנית לתואר שני במכללת אורנים, וסטודנטים וסטודנטיות לתואר ראשון בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית. התוצאות מראות שהלימוד דרך הזום אפשר הרגשה יותר נוחה לסטודנטים ולסטודנטיות הערבים, מה שגרם להשתתפות גדולה יותר בשיעורים. מתברר שהלמידה פנים אל פנים עם סטודנטים יהודים, גורמת לחשש ולצנזורה עצמית ולמידת ביטוי נמוכה, והלמידה מהבית ו"ההסתתרות" מאחורי המצלמה, משחרר את הסטודנטים הערבים מאימת היהודים ונותן להם אופציה לביטוי עצמי גדול יותר. הממצאים האלה יכולים וצריכים לגרום לחשיבה מחודשת על דרכי הלמידה הקלאסיים באקדמיה בישראל ובעולם. כפי שראינו שימוש בטכנולוגיה, ובאופן ספציפי לימוד מרחוק, יכול לחזק ולתרום לשילובם של תלמידים מקבוצות שוליים מוחלשות באקדמיה ההגמונית.
ד"ר רבאח חלבי: מרצה בכיר, מלמד במכללת אורנים ובחוג לחינוך באוניברסיטה העברית. מחבר הספר אזרחים שווה חובות: הזהות הדרוזית והמדינה היהודית. ערך את הספר דיאלוג בין זהויות העוסק בגישת העבודה של בית הספר לשלום במפגשים בין יהודים וערבים. תחומי ההתמחות העיקריים; הזהות של בני העדה הדרוזית בישראל, המפגש היהודי- ערבי, זהות וחינוך, חינוך רב- תרבותי וחינוך ביקורתי.
דפוסי שימוש של סטודנטים מאחת האוניברסיטאות בישראל בקבוצות לימוד דיגיטליות זמניות, והקשר בינם לבין הפוטנציאל האקדמי וההישגים האקדמיים של חברי הקבוצה | עוזי בן שלום
במחקר זה בדקנו את דפוסי השימוש ברשתות לימוד חברתיות לא־פורמליות בקרב סטודנטים באחת האוניברסיטאות בישראל, ואת האינטראקצייה שלהם עם פוטנציאל אקדמי ועם הישגים אקדמיים. בשלב הראשון של המחקר ערכנו מחקר גישוש ובחנו בו את האינטראקציות החברתיות המקוונות ב"קבוצות למידה דיגיטליות זמניות" (TDLG – Temporary Digital Learning Groups; להלן: קלד"ז), אשר נפתחות בידי סטודנטים ומנוהלות על ידיהם בלא נוכחות סגל אקדמי או סגל מנהלי. בהמשך המחקר בדקנו קלד"ז של מדעי החברה וקלד"ז של מדעי המחשב שפעלו בפייסבוק ומנו כאלף משתתפים. נמצא כי האינטראקצייה ברשתות האלה פרקטית, ומתמקדת בהקצאת מידע מיידי הנדרש להצלחה במבחנים. את המניעים להתקשרות בקבוצה אפשר לחלק לשלושה: "הצעות ובקשות לסיוע אקדמי", "הצעות ובקשות לסיוע מנהלתי" ו"בקשות למילוי סקרים כחלק מביצוע מטלות אקדמיות". משתמשי קלד"ז פעילים הם לרוב סטודנטים בעלי ציוני קבלה והישגים אקדמיים נמוכים יותר מסטודנטים הרשומים בקבוצות הללו אך אינם פעילים בהן. לדעתנו, סטודנטים נעזרים בפלטפורמות האלה כמנגנון פיצוי לשיפור הישגיהם במבחנים. עם זאת, חלק מחברי הקלד"ז הם בעלי הישגים גבוהים יחסית, ומשמשים סוכנים למיטוב (אופטימזציה) הישגיהם של סטודנטים אחרים. במחקר המשך ענו 10% מן המשתתפים בקבוצות אלו על סקר מקוון המתייחס, בין היתר, לחוויית השימוש ברשתות הלימוד הלא־פורמליות ובמערכות הלימוד הפורמליות של הלמידה המקוונת ((Moodle. נמצא כי הבחירה לפעול בקלד"ז קשורה לאקלים הלמידה ולאמונה שהמרצים אינם פעילים בה. לממצאי המחקר השלכות משמעותיות על מעשה ההוראה האקדמית, בייחוד במצבים שבהם המרצים אינם מודעים לפעילות המתקיימת בקבוצות האלה. הממצאים מצביעים שההוראה האקדמית איננה תחומה במקום ובזמן, עוד הרבה טרם הקורונה וכי על המוסדות להשכלה גבוהה להתחשב בכך.
פרופסור עוזי בן שלום הוא סוציולוג צבאי ודקן הפקולטה למדעי החברה והרוח באוניברסיטת אריאל