דפוסי צריכת מדיה חדשים בזרמיה השונים של החברה החרדית בישראל |  רבקה נריה בן שחר

חרדים ומדיה חדשים נראים, לכאורה, כמו אוקסימורון סמלי. מה לחברה מסורתית, המתרפקת על זכרונות בית אבא, ולאתרי אינטרנט ואפליקציות בטלפון חכם? אולם, בשנים האחרונות נראה שיותר ויותר יחידים וקבוצות בחברה החרדית בישראל משתמשים במדיה חדשים. נראה כי התפיסות והעמדות ביחס לטכנולוגיות המודרניות משתנות, ויחד איתן גם השימושים. מגוון הפתרונות הטכנולוגיים והאישיים - מטלפון חכם כשר ומסונן ועד הגבלות אישיות ומשפחתיות - מלמד כי מערכת היחסים עם המדיה החדשים מורכבת ומסובכת. כדי לעמוד על מורכבות זו, הרצאה זו מבקשת לבחון את דפוסי הצריכה והעמדות ביחס לצריכה של מדיה חדשים בחברה החרדית בישראל. הממצאים מבוססים על מחקר קהל כמותי שנערך במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה. שיטת איסוף הנתונים היא סקר שבוצע בינואר 2021 ובו השתתפו 510 ישראלים בוגרים, השייכים לקבוצות שונות בחברה החרדית (ההרצאה תדון בקצרה בהתנגדות לטענה שניתן לערוך מדגם מייצג בחברה החרדית). ממצאי המחקר מוכיחים את הטענה כי דפוסי הצריכה המגוונים של החרדים קשורים בראש ובראשונה לרמת השמרנות של קבוצת ההשתייכות. הקבוצות השמרניות מנסות להימנע ככל האפשר משימוש במדיה חדשים, או לפחות להקפיד על מגבלות של מרחב וזמן. לעומתן, בקבוצות המודרניות משתמשים באופן תדיר במגוון אתרים, וכן ברשתות חברתיות. נוסף על כך, במחקר נמצאו קשרים בין דפוסי השימוש במדיה חדשים לבין משתנים סוציו-דמוגרפים כגון מגדר, מצב כלכלי, ורמת החרדיות של השכונה בה מתגוררים הנשאלים. התרומה התיאורטית של המחקר נובעת מהתבוננות מחודשת בסוגיות חברתיות ותקשורתיות של ניהול גבול. הממצאים משרטטים גדרות רטוריים וגבולות סימבוליים, גבולות מגדריים וקהילתיים, מערכות מורכבות של קלסיפיקציות חברתיות. מבחינה אמפירית, ממצאי המחקר המבוססים על מדגם גדול (אם כי לא מייצג) מאפשרים חשיפה לנתונים הכמותיים המלווים את תהליכים המורכבים שעוברות החברות החרדיות במפגשיהן עם המדיה החדשים.