top of page

העיר כמרחב שינוי
 קהילת מחקרי עירוניות

יו"ר: רגב נתנזון

ד"ר רגב נתנזון הוא אנתרופולוג (PhD מאוניברסיטת מישיגן, אן ארבור) וחבר סגל במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. רגב חוקר ומלמד בתחומים של עירוניות דיגיטלית, אנתרופולוגיה חזותית, תקשורת שיתופית ומחקר אקטיביסטי

Regev_Natanzon.jpg

יו"ר: להשלים

Picture1.png

'אין לסמוך עליהם מבחינה ביטחונית': היחס לאוכלוסייה הנוצרית ולמוסדותיה בירושלים הישראלית, 1967-1948 | אלדד ברין

השינוי הגאופוליטי הקיצוני שחוותה ירושלים בעקבות מלחמת העצמאות גזר על שני חלקי העיר החצויה שינויים ארגוניים, חברתיים ודתיים מרחיקי לכת. צדה הישראלי של העיר, בה תעסוק הרצאה זו, הייתה למרחב יהודי באופן כמעט בלעדי עקב התרוקנות שכונותיה הלא-יהודיות והמעורבות, ואכלוסן מחדש בידי יהודים. בתוך כך איבדה העיר הישראלית גם את אוכלוסייתה הנוצרית, לעדותיה השונות. שינוי דמוגרפי זה היה משמעותי לא רק מבחינה דתית גרידא אלא גם מבחינה חברתית-כלכלית, שכן בניגוד לרוב תושביה היהודים של העיר, השתייכו אלו הנוצריים בדרך-כלל על המעמד החברתי-כלכלי הבינוני והגבוה ודגלו באורח-חיים מערבי, קוסמופוליטי וליברלי באופן יחסי. משהוחלה על העיר ריבונות יהודית, נתפסה הנוכחית הנוצרית בעיר כאיום על הסדר החברתי, על 'טוהר המחנה' ואפילו על בטחון העיר ותושביה. שנים ספורות לאחר השואה, נתפסו המוסדות הנוצריים שנותרו בעיר כשלוחה של קהילייה בינלאומית עוינת ואנטי-יהודית שנחושה הייתה להפקיע את העיר מידיים ישראליות ולהביא לבִּנאוּמה, כפי שהציעה תכנית החלוקה של האו"ם משלהי 1947. ניתוח של הצהרות מצד פקידים ומקבלי-החלטות ושל התכתבויות ביניהם, המצויות בשלל ארכיונים, מצביע על ניסיון עקבי לבסס את הנוכחות הישראלית-יהודית בירושלים מבחינה דמוגרפית ומשפטית, תוך צמצום המרכיב הנוצרי באוכלוסיית העיר ובנופהּ. בסוגיה זו יש כדי להאיר זווית שזכתה להתייחסות מועטה, באופן יחסי, במחקר ההיסטורי והסוציולוגי של ירושלים הישראלית בתקופת העיר החצויה.

pic_3887_1_2211090711_6887.jpg

ד"ר אלדד ברין כתב את הדוקטורט שלו על אכלוסה של ירושלים הישראלית ושיכון תושביה בתקופת העיר החצויה במחלקה לגאוגרפיה ולימודי הסביבה באוניברסיטת חיפה. ד"ר ברין הוא בתר-דוקטורנט במוסד הרצל לחקר הציונות באותו מוסד. מחקריו, שפורסמו במספר כתבי-עת בארץ ובחו"ל, מתחקים אחר סוגיות מרחביות, חברתיות ופוליטיות בתולדות העיר באותן השנים. הוא מלמד קורסים בהיסטוריה ובגאוגרפיה של ירושלים במכון שכטר למדעי היהדות בעיר וכן שותף להנחיית קורסים בנושא עבור תלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית.

״עיר מוקפת הרים וחולות, והכל סגור בשבת״: נרטיבים של זמן-מרחב במפגשים בין צעירים עולים מבריה''מ לשעבר ומזרחים בפריפריה | אנה פרשיצקי וניר כהן

Annap.jpg

מחקרים אודות עולים דוברי רוסית בערי הפריפריה התמקדו על פי רוב בבני הדור הראשון, והדגישו את הקשיים התרבותיים והכלכליים-פוליטיים, שאפיינו את תהליך היקלטותם ואת הקונפליקטים שהתגלעו עם תושביהן המקוריים, שהיו ברובם מזרחים. בניגוד, קיים מיעוט של מחקרים העוסקים בתהליכי קליטתו של הדור השני, ובמפגשים היומיומיים, שהתקיימו בינם לבין בני גילם המזרחים. מאמר זה מבקש לבחון את אופי המפגשים הללו ולהבין את מידת השפעתם על העולים בני הדור השני. ספציפית, אנו מבקשים להבין את חווייתם של העולים ואת המשמעויות והפרשנויות, שהעניקו למרחב הפריפריאלי ולתושביו המזרחיים. בהתבסס על ארבעים ראיונות אישיים עם בני הדור השני לעלייה מברה״מ, שגדלו בישובים עירוניים פריפריאליים, המחקר מנתח את אופי המפגשים בינם לבין תושביהם המזרחים ואת מסגרות הזמן והמרחב שבתוכם הם התנהלו בחיי היומיום. אנו טוענים כי מפגשים אלו, התנהלו לאור שלוש מסגרות עיקריות של זמן-מרחב, שקבעו במידה רבה את אופי היחסים בין הקבוצות. האחת, זמן-מרחב היסטורי-כרונולוגי – זוהי מסגרת ליניארית, ארוכת-טווח, שלוקחת בחשבון את ההיסטוריה המזרחית בישראל משנות ה-50 ואילך. מסגרת זו הינה בעלת אופי דואלי; מחד, היא מאפשרת לדור השני לעלייה מברה״מ להכיר בשוליותם של המזרחים ובהיסטוריה של הדיכוי התרבותי, שסבלו מידי הממסד האשכנזי בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה. מאידך, היא רואה בהם את הקבוצה הדומיננטית בפריפריה, שאחראית במידה רבה לדיכויים, דחיקתם והדרתם של יוצאי ברה״מ (דור ראשון ושני) ממעגלים של זמן-מרחב מקומי. השנייה, זמן-מרחב יהודי-מזרחי מסורתי – זוהי מסגרת מעגלית, הקשורה באופן הדוק למקצב ואורח החיים המסורתי בערי הפיתוח, מתבטאת במערך של טקסים וריטואלים יהודיים ומאפשרת לדור השני להתקרב לשכניהם המזרחים ולאמץ פרקטיקות של מסורת יהודית (למשל, שמירת כשרות ושבת). שלישית, זמן-מרחב מושהה – זוהי מסגרת נייחת, שמתייחסת לתקיעותה של הפריפריה (עזובה ומצוקה כלכלית-חברתית) ובאה לידי ביטוי בהפרדה ואלימות הדדית בין הדור השני ומזרחים בני גילם. לטענתנו, שלוש מסגרות זמן אלו מאפשרות הבנה מעמיקה יותר הן של חווית הזמן-מרחב הפריפריאלי בקרב הדור השני לעלייה מברה״מ והן של היחסים הדואליים, שנרקמו בינם לבין צעירים מזרחיים.  כך, לצד זמן-מרחב של בידול, ניכור ועוינות, שיצר טראומות אצל חלק מבני הדור השני והניע אותם להגר ממנה, נוצר בפריפריה זמן-מרחב של חיבור, קרבה ושותפות גורל, ואיפשר לחלק מהדור השני להיטמע בקרב האוכלוסייה והתרבות המזרחית הדומיננטית.

ניר כהן-23.jpg

ד"ר אנה פרשיצקי, מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי.

ד"ר ניר כהן, מרצה בכיר, המחלקה לגיאוגרפיה וסביבה, אוניברסיטת בר-אילן.

הלבנת מרחב: תמהיל חברתי כפוי בעקבות התחדשות עירונית בספר אורבני של תל אביב | טל שמור

הרצאה זו עוסקת באופן שבו תמהיל חברתי (social mix) הנוצר בעקבות התחדשות עירונית נחווה ויוצר פעולה בקרב תושבים חדשים (gentrifiers). בעוד רוב מחקרי הג'נטריפיקציה, המתארים כניסה של אוכלוסיות מבוססות לשכונות עניות תוך שינוי אופיין, התמקדו במתחים אתנו-מעמדיים הנוצרים בשכונות קיימות, תשומת לב פחותה ניתנה לבחינת השאלה כיצד התמהיל החברתי בא לידי ביטוי באזור ספר עירוני המצוי בהתהוות. מכיוון שכך, יש באזור שכזה ממדים לימינאליים בזמן ובמרחב והוא מציג הזדמנות לחקור טקטיקות של שייכות למקום ומאבקים על המרחב בין תושבים חדשים ובין אנשים פגיעים שחיו במרחב זה לפניהם. ממצאי המחקר, מבוססים על עבודת שדה הנערכת במתחם גן החשמל בין השנים 2019-2022, הממוקם על התפר בין השכונות ה"לבנות" והמבוססות של מרכז תל אביב לבין שכונות הדרום "השחורות" והעניות המזמן מפגש בין תושבים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה לבין הומלסים ומשתמשי סמים העוברים או שוהים באזור. הממצאים מראים כי למרות שרבים מהתושבים החדשים מעריכים לחיוב את המתחם ושמחים לקחת חלק בעיצובו, המפגש שלהם עם תושביה "האחרים" של העיר מייצג עבורם את היותו מרחב ביניים מאיים, כמו גם חסם עבור השלמת השתנותו. עוד עולה כי על אף שהתושבים החדשים מגלים עמדה הומניסטית כלפי אותם תושבי העיר האחרים, בפועל הם מנסים להרחיק אותם מהשכונה, אם בשיח או בפעולות בשטח, כחלק מהפיכתו של המקום לשכונה אמידה ו"לבנה". המושג "תמהיל חברתי כפוי" (compulsory social mix) מוצע כדי לתאר תהליכים אלו והוא מתייחס ל: (א) עמדתם של התושבים החדשים ביחס לתמהיל החברתי ככזה שכופה עליהם להתמודד עם מרחבים עירוניים קונפליקטואליים (ב) השימוש שלהם בכוחם הכלכלי והסמלי כדי לתבוע בעלות ולשלוט על עיצוב זהותו ואופיו של המקום המשתנה. בעוד שהמושג פותח ביחס לספר אורבני מסוים בתל אביב, הוא יכול להיות מיושם במרחבים אורבניים אחרים בישראל וברחבי העולם העוברים שינוי עירוני המפגיש קבוצות חברתיות שונות.

pic_2124_1_2211100914_5373.jpg

ד"ר טל שמור הוא פוסט דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. בשנתיים האחרונות (2020-2022) שהה כעמית פוסט דוקטורט מטעם קרן אייסף במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת קיימברידג' ולפני כן כעמית פוסט דוקטורט בפרויקט שמומן על ידי הקרן הלאומית למדעים (ISF) בבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן. ספרו, "תקווה ומלנכוליה בשולי העיר – אתניות, מרחב ומגדר בשכונת התקווה", המבוסס על מחקר השדה שערך בשכונת התקווה זו בין השנים 2010-2013, יצא לאור בהוצאה משותפת של אוניברסיטת חיפה ופרדס (2020). כיום הוא חוקר תהליכי התחדשות עירונית ושייכות למקום בשכונת גן החשמל בתל אביב.

על חיבורים, אלימות וכאוס: השימוש ברשתות החברתיות בעת אירועי מאי 2021 בחיפה | רולי רוזן

במהלך מספר ימים באמצע חודש מאי 2021, במקביל להתנהלות המבצע שכונה 'שומר החומות', התרחשו בחיפה, כמו בערים מעורבות אחרות בישראל, התנגשויות אלימות בין מפגינים יהודים וערבים לבין כוחות המשטרה וגם בין קבוצות אלו לתושבים תמימים. במהלך אירועים אלו התארגנו הפגנות או מצעדים באמצעות קבוצות ווטסאפ או פייסבוק, כשהמארגנים לא תמיד מכירים את המשתתפים האחרים ולהיפך – המשתתפים אינם מכירים את המארגנים, ואיש מהם אינו חבר בארגון ממוסד ומשותף. גם מבחינת המארגנים וגם מבחינת הרשויות נוצר באופן זה מצב כאוטי, בו לא ברור מי מקבל החלטות עבור מי, מול מי מנהלים משא ומתן על פיזור האירוע וכו'. על פי חוקרים שונים, מספר אירועי האלימות העירונית (Urban Riots) עלה מאוד בשנים האחרונות, בין השאר בשל השימוש ברשתות החברתיות. כך למשל טוענת Baker (2012) כי השלב הראשון של 'התנהגות המון' שהוא תנאי להתפרצויות אלימות כאלו מתרחש באמצעות ההסתה ברשתות החברתיות, והפעילים מגיעים לאזורי ההתכנסות כשהם כבר בשלב השני ומוכנים לפעול באופן אלים נגד שכניהם. מצב זה מעלה מאוד את הסיכוי לאלימות ולאובדן שליטה. במחקר אחר מצא Scacco (2008) כי תחושות קיפוח לכשעצמן אינן גורם מנבא מוצלח לסיכוי להשתתפות באלימות, אך חיבור לרשתות חברתיות הקוראות לפעול באופן אלים מעלה מאוד את הסיכוי להשתתפות כזו. ההרצאה המוצעת תבחן את השפעת הרשתות על האירועים בחיפה, כפי שעלו ממחקר שנערך בנושא והתבסס על למעלה מ-40 ראיונות עם תושבים, פעילים ובעלי תפקידים במערך העירוני. הממצאים מעלים תמונה מורכבת, אשר בה, כפי שמתאר Neil Johnson (2007) ניסו התושבים, המפגינים וגם הרשויות לפעול בתוך מערך ההתנגשויות בין מגוון הכוחות כשהמערכות נעות בין מצבי סדר ואי-סדר באופן כמו עצמאי, מבלי שניתן עוד לשאוף למצבי יציבות או איזון מתמשכים.

pic_2529_1_2211152027_1191.jpg

ד"ר רולי רוזן היא אנתרופולוגית המתמחה בחקר של ערים מעורבות ומשותפות. בשנים 2007-2015 ריכזה, יחד הם שותפתה שהירה שלבי, את תוכנית 'חיפה עיר משותפת' של ארגון שתי"ל בחיפה, במסגרתה ערכה גם את הספר 'חיפה – בין מציאות לחזון של עיר משותפת'. בהמשך כתבה דוקטורט במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה על יישום בינלאומי של עקרונות החברה המשותפת וניהול ערים בין-תרבותיות.

bottom of page