העיר כמרחב דיגיטלי
קהילת מחקרי עירוניות
יו"ר: הילה צבן
ד"ר הילה צבן היא מרצה בכירה וראש המחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת. היא סיימה דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בשנת 2014 .עם סיום הדוקטורט יצאה לפוסט-דוקטורט של חמש שנים באנגליה: ב- London of University, SOAS וב- of University Warwick .מחקריה עוסקים בהשפעה של הגירה פריבילגית ושל תיירות על המרחב האורבני, בסוגיות של ג'נטריפיקציה, אזרחות שכונתית, מורשת וזיכרון במרחב האורבני.
יו"ר: להשלים
שימוש בכלים דיגיטליים לבחינת התפתחות עירונית: חדשנות טכנולוגית ומתודולוגית בפרויקט 'ארכיוני האדריכלות של ירושלים', בצלאל, אקדמיה לאמנות ולעיצוב, ירושלים | נועה הייזלר רובין
ההרצאה תציג מסגרת חדשנית, רעיונית ומעשית, לבחינת ההתפתחות העירונית של ירושלים, מסוף המאה ה- 19 ועד ימינו. המחקר המוצג מתבסס על הטענה, שהמחקר העירוני וההיסטורי של ירושלים המודרנית מייצר ומייצג היסטוריות וגיאוגרפיות עירוניות נפרדות בהסתמכו על תיעוד מסורתי, המתמקד בצד היהודי-ישראלי או בצד הפלסטיני-ערבי. על כן, המחקר חסר הבנה עמוקה של התהליכים החברתיים והפוליטיים שפעלו בתוכה ולוקה בניתוח חלקי בלבד של התפתחותו של המרחב העירוני. הגישה המוצעת לבחינת התפתחותה של ירושלים – בעבר הקרוב, בהווה, וגם בעתיד, דרך תכנונה – משלבת שני חידושים מתודולוגיים. האחד, הוא שימוש בגישה ההיסטורית היחסית, המתייחסת למכלול מרכיבי העיר והחברה על כלל מורכבותם; השני הוא השימוש במאגר נתונים חדשני המאגד בתוכו מסמכים היסטוריים ועכשיוויים העוסקים בהתפתחותה של העיר בעבר ובהווה (ומכאן, צופים פני עתיד). מאגר המידע נוצר במסגרת פרוייקט 'ארכיוני האדריכלות של ירושלים', מיזם משותף לבצלאל, אקדמיה לאמנות ולעיצוב, ירושלים, לספריה הלאומית ולרשות לפיתוח ירושלים, שעיקרו הוא הנגשה דיגיטלית של אלפי מסמכים ארכיוניים המתעדים את התפתחותה של ירושלים בעת החדשה ממגוון נקודות מבט: היהודית, הערבית-פלסטינית, העות'מאנית והמנדטורית. סריקתם של המסמכים וקטלוגם מנגישים אותם לקהל הרחב ומאפשרים שימוש בכלי מדעי הרוח הדיגיטליים כדי לבחון מחדש, ובאופן ביקורתי, אוספים שלרוב נבחנים בנפרד, לייצר חתכים חדשניים הבוחנים את התפתחותה של העיר באופן תמטי – ולא כרונולוגי או מרחבי, לזהות גורמים שלרוב חומקים מן העין, ואף לעקוף את הטיות מחקריות בנות זמננו. בנוסף, מאפשרים כלים אלו להציג את נתונים באופן דיגיטלי-ויזואלי (Datascaping), ובכך למעשה לייצר מפות אלטרנטיביות להבנת התפתחותה של העיר ותכנונה העתידי. ממצאי הפרוייקט שכבר הוצגו בפני חוקרים, אנשי מקצוע והציבור הרחב באמצעות תערוכות וכנסים אפשרו לנו לבחון, בין היתר, תפיסות שהתקבעו ביחס להתפתחותה של העיר, באור חדש. לדוגמא: בעוד שמסמכים עות'מאניים המתעדים את פריצת השער החדש ואת הרחבת שער יפו מעידים על תפיסת המודרניזציה כחיבור בין העיר העתיקה והעיר החדשה, התכניות הבריטיות ששיקמו את חומת העיר וחיזקוה מעידים על תפיסת מודרניות הפוכה, ובראשה – שימור עירוני, והפרדה בין הישן לחדש.
ד"ר נועה הייזלר רובין היא גיאוגרפית ומתכננת ערים. מחקריה עוסקים בהיבטים מרחביים של מפגשים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים, ובהשפעה של אלו על התכנון העירוני המודרני. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בהשוואת התיאוריה ועבודת התכנון של פטריק גדס במסגרת קולוניאלית והתפרסמה Patrick Geddes and Town Planning: A Critical View (ראוטלדג' 2011). מלבד הוראה, ד"ר הייזלר רובין עוסקת בתכנון ובשימור אורבני באופן פעיל ולאחרונה, מרכזת את פרויקט הנגשת ארכיוני האדריכלות של ירושלים בשיתוף בין בצלאל, הספרייה הלאומית והרשות לפיתוח ירושלים. תחומי העניין שלה כוללים את ראשית התכנון העירוני בארץ ישראל-פלסטינה, תכנונה של ירושלים המודרנית, פוסט-קולוניאליזם ותכנון, וביקורת השימור והמורשת העירונית.
הערים החכמות הסמויות מעין | רגב נתנזון
ב-1972 פרסם איטאלו קאלווינו את ספרו "הערים הסמויות מעין", שהפך במהרה לאייקוני במדעי החברה, גיאוגרפיה ותכנון עירוני. את הספר, ששבר מוסכמות נרטיביות מסורתיות, ניתן לקרוא כרומן, אך גם כתיאוריה או אתנוגרפיה עירונית. כיום, בחלוף חמישים שנה לפרסומו, אמחיש כיצד ניתן לקרוא את הספר על התיאורים שבו הן כהשתקפות של האופן שבו בעלי.ות עניין מתחום הערים ה"חכמות" מתייחסיםות למתרחש בערים והן כדוגמה לאופן שבו מוטב שיתבוננו ויבינו את הערים כתופעה חברתית-תרבותית. אטען כי הכלים האינטלקטואליים, המתודולוגיים והדמיוניים ב"הערים הסמויות מעין" מזמינים קריאה חדשה של הספר הן כספר הדרכה והן כתמרור אזהרה לבעלי/ות העניין בתחום הערים ה"חכמות". הרצון לרכוש ידע מוחלט על כל מה שקורה בעיר – מהתשתיות ועד להתנהגות התושביםות – הוא מה שמניע בעשורים האחרונים את הפיתוח של מערכות ערים "חכמות", כשהמטרה המוצהרת היא לשפר את היעילות, המשילות, הקיימות והנוחות. מערכות אלה מבוססות על מודלים חישוביים של עירוניות באמצעות שילוב של דיגיטציה ואינטליגנציה מלאכותית שנסמכת על יצירת נתונים מאינטראקציות אנושיות, מפעילות של תשתיות ומהאינטראקציה שבין תשתיות ותושביםות. באמצעות דמויותיהם של קוּבְּלָאִי חאן ומרקו פולו, מציג קאלווינו תשוקה דומה לידע מוחלט על החיים החומריים והחברתיים בערים. בשליחותו של החאן הגדול, פולו יוצא לחקור את הערים שתחת שלטון החאן כדי להגשים את רצונו בידע, כדי שיוכל לחזות טוב יותר תרחישים עתידיים ולחזק את שליטותו על האימפריה ואת ניהול האוכלוסין. כפי שאראה, בעוד שנתוני העיר החכמה מבוססים בעיקר על מידע גלוי, התיאורים של פולו מראים את ההיגיון הנסתר של החיים החברתיים בערים, את המנגנונים המפתיעים שלהם ואת תוצאותיהם הבלתי מתוכננות.
ד"ר רגב נתנזון הוא אנתרופולוג (PhD מאוניברסיטת מישיגן, אן ארבור) וחבר סגל במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. רגב חוקר ומלמד בתחומים של עירוניות דיגיטלית, אנתרופולוגיה חזותית, תקשורת שיתופית ומחקר אקטיביסטי
מייצוג האלימות לאלימות של הייצוג: מאבקם של תושבים על הסדרת המרחב בעידן הדיגיטלי | הדס צור
דרום תל אביב הוא ביתם של הקהילה הזרה ומבקשי המקלט לצד היותו מרחב שבו מרוכזות תופעות של זנות, חסרות בית, שימוש וסחר בסמים. הגעתם של מבקשי המקלט לפני כעשור, עוררה אנטגוניזם מצידה של הקהילה המקומית שטענה לעלייה בפשיעה וירידה בתחושת הביטחון האישי. בתגובה השקיעו הרשויות בהרחבת גופי השיטור בשכונה ובהטמעת אמצעי בקרה במרחב שהפכו את נווה שאנן לאזור המשוטר ביותר בעיר. במקביל מתרחש בשכונה תהליך התחדשות עירונית שהביא אוכלוסיות חדשות ממעמד הביניים אשר דורשות את הסדרת המרחב ושיפור איכות החיים והשירותים העירוניים בו. תהליכים מצטלבים אלה של הגירה, שיטור, ג'נטריפיקציה, פשע ומצוקה יוצרים סביבה עירונית קונפליקטואלית. המאמר בוחן כיצד קבוצות תושבים שונות מקדמות, באמצעות שימוש באמצעים דיגיטליים, תפיסות מתחרות של אלימות על מנת להשפיע על ניהול והסדרת המרחב. באמצעות כלים ופלטפורמות דיגיטליות הם מפיצים ייצוגים אלטרנטיביים של המרחב ושל האלימות, מייצרים מכניזמים של מעקב-מתנגד ויוצרים קואליציות דיגיטליות של כוח במרחב (למשל עם המשטרה והעירייה). פרקטיקות דיגיטליות חדשות אלו לא רק יוצרות צורות חדשות של אקטיביזם מקומי אלא גם מייצרות דרכים חדשות לפגוע בקבוצות פגיעות במרחב, בארגוני זכויות אדם ובפעילים מקבוצות מתחרות. בכך הם מפתחים צורות חדשות של אלימות, פגיעות וחוסר ביטחון במרחב. מבחינה מתודולוגית, המאמר מבוסס על 1. ראיונות עם שוטרים, עובדים בארגוני מגזר שלישי, תושבים, א.נשים בזנות וחסרי בית (סה"כ 46); 2. עבודה אתנוגרפית במרחב הפיזי והדיגיטלי 3. וניתוח מדיה חברתית (סה"כ 240 פוסטים). המאמר מצביע על האופן שבו הדיגיטציה מעצבת מחדש את המאבקים העירוניים, יחסי הכוח במרחב העירוני והמשילות בעיר של העידן הדיגיטלי.
הדס צור היא סוציולוגית עירונית, דוקטורנטית במעבדה לעיצוב עירוני, בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם בבית הספר למדעי סביבה ומדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב. הדס חוקרת אלימות ודיגיטציה בזירה העירונית, הייתה שותפה למחקר בנושא של ערים חכמות והיא העורכת של כתב העת הפודקסט אורבנולוגיה.
אמנות לחימה בחרב פיפיות: לשאת ולתת על פרקטיקות חברתיות בקבוצות פייסבוק מקומיות ביפו | גיא שני ואורי שורץ
המחקר הסוציולוגי תיעד בהרחבה את המבט הביקורתי של ג'נטריפיקטורים כלפי אוכלוסיות ותיקות וכלפי פרקטיקות השימוש שלהן במרחב הציבורי, ואולם ביקורת זו מושמעת לרוב בחדרים סגורים ולא בפני מושאיה. קבוצות פייסבוק מקומיות, להבדיל, מציעות מרחב משותף שבו אוכלוסיות מגוונות החולקות מרחב עירוני חולקות את המבטים השונים שלהן ונושאות ונותנות על המרחב, הסדרתו, ונורמות ההתנהגות הראויות בו. מחקרנו עוסק בקבוצות כאלה ביפו. הפרדיגמה הביקורתית רואה בשיפוטים של פרקטיקות ובדיון עליהם שיקוף של יחסי כח וכלי להפעלתו במאבקים סימבוליים על המרחב העירוני. לסוציולוגיה מוקנה בה תפקיד משחרר: לחשוף את האמת החברתית הסמויה שמאחורי שיפוטים, ולפרק את האשליה ששיפוטים עוסקים בפרקטיקות עצמן במנותק מזהויות ויחסי כח. בהתבסס על אתנוגרפיה דיגיטלית של שתי קבוצות פייסבוק פופולריות במרחב ההיפר-מגוון של העיר יפו, מחקרנו מבקש להציע תשובה חדשה ומורכבת יותר לשאלה, על מה מדברים תושבים כשהם מדברים על פרקטיקות שימוש במרחב הציבורי ועל הלגיטימיות שלהן. ניתוח דיונים סביב תלונות של תושבים על פרקטיקות שימוש במרחב הציבורי מגלה כי במרחב המשותף של קבוצות פייסבוק מקומיות, תושבים אינם עיוורים למשמעויות החברתיות של פרקטיקות ושיפוטים. כפי שקיווה בורדיה, חשיפת משמעויות אלו בדיון משמשת נשק להדיפת אלימות סימבולית כלפי אוכלוסיות ותיקות בכלל והאוכלוסייה הפלסטינית בפרט. ואולם, בה-בעת תושבים, ובהם גם תושבים מקבוצות מוכפפות, מתעקשים לעתים להדוף את המבט הביקורתי ולנתק את הדיון בפרקטיקות מהמשמעויות החברתיות המוטענות עליהן, שכן הרדוקציה של פרקטיקות למשמעויותיהן החברתיות ויחסי-כח בין קבוצות מקשה על פתרון בעיות קונקרטיות המטרידות אותם בחיי היומיום. הדיון על פרקטיקות אינו עוסק רק בכבוד הסגולי ובערך היחסי של קבוצות, אלא גם במושאים קונקרטיים שמטרידים תושבים כלכלוך ותחושת ביטחון. כך מתברר שהמצב הטוטמי, המזהה בין פרקטיקות חברתיות לקטגוריות חברתיות וטוען אותן רגשית, אינו עובדה נתונה פשוטה, אך גם לא סוד הידוע לסוציולוגיות ביקורתיות בלבד, כי-אם הישג סיטואציוני. מחקרנו משרטט את היחס המורכב של שחקנים למצב הטוטמי (לנוכח הפוטנציאל של המבט הביקורתי להיות משחרר או משתק), ואת הדינמיקות המורכבות שדרכן פרקטיקות נכנסות ויוצאות ממנו.
ד"ר גיא שני הוא חבר סגל בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למנהל ובעל דוקטורט בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב. מחקריו עוסקים בנתיבי חיים ודפוסים מרחביים בתוך המעמד הבינוני, ובקשרים המורכבים שבין מקום לזהויות חברתיות.
אורי שורץ הוא פרופסור חבר לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן העוסק בסוציולוגיה דיגיטלית, סוציולוגיה תרבותית של ערך והערכה, ותיאוריה סוציולוגית. מחקריו בוחנים, בין השאר, שאלות של זהות אתנית ומעמדית, סימונה, ומאבקים על ערך במרחבים הטרוגניים.