המקורות החומריים והלא-חומריים של התחזקות הימין הפוליטי לגווניו
קהילת סוציולוגיה פוליטית
יו"ר: יובל פיינשטיין
ד"ר יובל פיינשטיין, החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה
למה המשכנו בדרכי המסיתים? המסע המפותל מרצח רבין ועד לניצחון הצמד בן גביר-נתניהו | לב גרינברג
בהפגנה בכיכר ציון, בה נאם נתניהו על המרפסת, הסתובב איתמר בן גביר עם כרזה של רבין במדי ה-SS. נתניהו התעלם משלטי ההסתה, ואחרי הרצח עשה מאמצים אדירים להתנער ממנו. עד לבחירות הצליח, בעזרת "השמאל", לחזור לגיוס השבטי "שמאל-ימין" שאפיין את בשנות השמונים, וממנו ביקש רבין להיחלץ. נתניהו נזהר מאז מזיהוי עם גזענות בוטה עד לבחירות 2009 בה חזר להסתה גזענית יחד עם ליברמן וברק, כל אחד בסגנונו. המאמר מבקש להציג ניתוח ההיסטורי ודיון תיאורטי בדרכו של שבט "השמאל" עד להתרוקנותו הטוטלית בשבטיות "רק-לא-ביבי", במקביל להתכנסות דרכם של נתניהו ובן גביר עד לניצחון המוחץ בראשון לנובמבר 2022. ינותחו הצמתים ההיסטוריים מאז 1995 בהן השבטיות ירדה עקב העלאת סדר יום פוליטי, חברתי וכלכלי, ב-1999 וב-2006. ינתח את שיבתו של נתניהו ב-2009, אחרי ירידתו ל-12 מנדטים ב-2006, והעדר סדר פוליטי אלטרנטיבי מאז. צמתים נוספים כוללים את המחאה החברתית ב-2011, בחירות 2013, ראשית ההתכנסות בין נתניהו ל"כך" בפרשת אליאור עזריה, ויוזמת הרמטכ"לים להקים מפלגה כנגדו לקראת בחירות 2019. אדון בהתקוממות הפלסטינית בירושלים והערים ה"מעורבות" במאי 2021, וחזרת סדר היום של חוסר ביטחון אישי שהביאה את רבין לשלטון ב-1992. אנתח כיצד בן גביר משתמש בפחד שעוררו האירועים והצעת סדר יום לא שבטי של יד חזקה, מול ממשלה שבמשך שנה וחצי ניסתה להתחמק מהבעיה, ואף החמיר אותה על ידי הרחבת הדיכוי בשטחים. מאמר זה מבקש לשדרג את תאוריית המרחבים הפוליטיים ואת המושג האנליטי "שבטיות", כמהלך של סגירת מרחבים פוליטיים, ויעשה זאת על ידי הצבעה על הרב ממדיות של השבטיות כמנגנון גיוס תמיכה על ידי מניפולציה של הפחד והשנאה מפני "האחר". הרב ממדיות השבטית כוללת שבטיות אתנית פנים-יהודית, שבטיות דיכוטומית-מיתולוגית של "שמאל-ימין", והשבטיות האולטימטיבית, האתנו-לאומית בין יהודית לפלסטינים. אדון בזיקות בין סוגי השבטיות. אנסה לנתח כיצד השבטיות המיתולוגית "שמאל-ימין" התרוקנה מתוכנה מתוך מצוקתה והפכה עצמה לשבטיות רל"ב, כדי לחבור לחוגי ימין של דוברי הרוסית בהנהגת ליברמן, פורשי ליכוד בהנהגת סער, וציונות דתית אשכנזית בהנהגת בנט.
פרופ' לב גרינברג. סוציולוג וכלכלן פוליטי, נשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית. ראש המחלקה המייסד של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. חוקר הכלכלה, הסוציולוגיה וההיסטוריה הפוליטית של ישראל. החל מתנועת העבודה הישראלית, תהליך אוסלו, וההיסטוריה של ההתיישבות הציונית וההתנגדות הפלסטינית. סוציולוג ציבורי, מפרסם מאמרי דעה, ובעברו היה פעיל עם הפנתרים השחורים, דובר יש גבול, ומייסד תנועה יהודית-ערבית קמפו"ס.
מיהו ביביסט? | סמי סמוחה
הכינוי "ביביסט" החל להתפשט ב-2019 ככינוי גנאי לתומכי נתניהו ואף הוכלל לעיתים לכל תומכי ימין. הביביסטים מוצגים על ידי חלק מתומכי המרכז-שמאל כמעריצים עיוורים של נתניהו, שטופי מוח ופרימיטיבים. אך בניגוד לכינויי הגנאי "צ'חצ'חים" ו"מנשקי קמעות" שהמזרחים דחו, בשנת 2020 אימצו חלק מתומכי נתניהו את הכינוי ביביסט כזהות פוליטית חיובית ומתריסה (המפורסמים ביניהם הם "רונית הביביסטית" וח"כ שלמה קרעי) ומאז נעשה הכינוי נפוץ בתקשורת וברשתות החברתיות. מטרת המחקר היא לבדוק את תפוצת ההזדהות כביביסטים, את השפעתה על עמדותיהם ואת חלק המזרחים בתופעה זו. המחקר מתבסס על סקר ארצי מייצג של 1,512 יהודים בני 18 ומעלה שבוצע בנובמבר 2021. במענה לשאלה "לפי מה שאתה מבין ומגדיר מי הוא ביביסט ומי הוא לא ביביסט, איך אתה רואה את עצמך?" 7.4% הזדהו כביביסטים לגמרי, 14.7% כביביסטים, 24.4% כלא ביביסטים, 38.9% ככלל לא ביביסטים, ו-14.5% לא השיבו. השיעור הכללי של 26.0% (מכלל המשיבים) עולה ל-61.4% בקרב תומכי הליכוד ול-43.8% בקרב תומכי המפלגות הדתיות, ויורד ל-20.6% בקרב תומכי ימינה ול-1.9% בקרב מפלגות "רק לא ביבי". שיעור הביביסטים הארצי בקרב המזרחים הוא 37.2% לעומת 16.5% בקרב הרוסים, 16.7% בקרב בעלי מוצא מעורב ו-18.7% בקרב האשכנזים. המזרחים מהווים 54.4% מכלל הביביסטים בארץ ו-67.1% מכלל הביביסטים בליכוד. ממצאים אלה מעידים שלמרות שמיעוט מהמזרחים בארץ הם ביביסטים, הם מהווים רוב גדול מהביביסטים בימין. בניגוד למצופה, נמצאו הבדלים קטנים או אפסיים בימין בין מזרחים ביביסטים למזרחים לא ביביסטים לפי גיל, רמה כלכלית, השכלה, דתיות, זהות אישית וזהות המדינה (יהודית/ישראלית) וניציות, וההבדלים הקטנים המובהקים שנמצאו מראים שביביזם הוא גורם ממתן דווקא בקרב המזרחים בימין. המחקר מלמד שיש קשר חזק בין תמיכה פוליטית לאתניות, המזרחים בימין ממשיכים לעבור העצמה (רובם לא מהססים להזדהות כביביסטים), ונתניהו הוא מנהיג שמפלג בין שני הגושים הפוליטיים אך לא מנהיג שמפלג את גוש הימין שבראשו הוא עומד.
סמי סמוחה הוא פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה. הוא חתן פרס ישראל לסוציולוגיה וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. סמוחה מתמחה ביחסים אתניים בעולם ובישראל ועוסק בחקר החברה והדמוקרטיה בישראל בהקשר השוואתי. הוא פרסם על השסעים הפנימיים בחברה הישראלית תוך התמקדות בשסע היהודי-ערבי
שינויים בהכנסה ועמדות כלפי מפלגות הימין הפופוליסטי בהולנד | יואב רול ונאן-דירק דה-חראף
עלייתו של הימין הפופוליסטי באירופה היא אחת התופעות הפוליטיות המשמעותיות ביותר בעת האחרונה. תומכי הימין הפופוליסטי נוטים להיות אלו החשים מאוימים מהשינויים הכלכליים של השנים האחרונות. הכנסה היא דרך למדוד את השפעת שינויים אלו. עם זאת, מחקרים שחיפשו את השפעת שינוי ההכנסה על התמיכה בימין הפופוליסטי לא מצאו קשר משמעותי ביניהם. המאמר הזה מאתגר את הממצאים הקודמים וגם לוקח בחשבון מגדר. נשים וגברים שונים בהתנהגותם הפוליטית, גם אם הם חולקים את אותם המאפיינים הכלכליים. הדבר נכון בפרט עבור תמיכה בימין הפופוליסטי. שאלות המחקר שלנו הן: (1) האם שינוי בהכנסה מוביל לשינוי בעמדות כלפי מפלגות הימין הפופוליסטי? (2) האם הקשר הזה שונה בין גברים ונשים? שיערנו קשר סיבתי ושלילי בין שינוי בהכנסה אישית, ובהכנסת משק הבית, ועמדות חיוביות כלפי מפלגות הימין הפופוליסטי. בנוסף, ציפינו כי השפעת שינוי ההכנסה על עמדות תהיה משמעותית יותר עבור גברים בהשוואה לנשים. השתמשנו ברגרסיה ליניארית היררכית עם fixed-effects לניתוח פאנל ברמת הפרט (Longitudinal Internet Studies for the Social Sciences ההולנדי) בין השנים 2007 ל-2021 (N = 7,801, n = 44,076). באמצעות שיטה זו אנו יכולים למצוא מתאם, לקבוע סדר זמנים וגם לפקח על הסברים חלופיים. אנו מפרידים בניתוח בין שינוי יחסי לשינוי מוחלט בהכנסה. שינוי מוחלט בהכנסה הוא שינוי ביחס להכנסה העצמית הצפויה. שינוי יחסי בהכנסה הוא שינוי הכנסה ביחס לאחרים באותה נקודת זמן. אנו מוצאים שעבור גברים בלבד, שינוי יחסי ומוחלט בהכנסה אישית, קשורה סיבתית ושלילית לעמדות חיובית כלפי מפלגות הימין הפופוליסטי. לנשים וגברים יחדיו, אנו מוצאים ששינוי מוחלט של הכנסת משק הבית, אבל לא שינוי יחסי, קשור סיבתית ושלילית לעמדות חיוביות כלפי הימין הפופוליסטי. אנו דנים בהשלכות הממצאים אלו.
יואב רול הוא סטודנט לתואר שלישי בחוג לסוציולוגיה ובקולג’ נאפילד, אוניברסיטת אוקספורד, תחת הנחייתו של פרופ’ נאן-דירק דה-חראף. תחומי העניין העיקריים שלו כוללים סוציולוגיה פוליטית וכלכלית, ופסיכולוגיה פוליטית. יואב למד לתואר ראשון ושני בחוג לסוציולוגיה והאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב תחת הנחייתם של פרופ’ משה סמיונוב ופרופ’ הדס מנדל. עבודותיו הוצגו בכנסי RC28, ECSR, Southern Sociological Society ובכנס השנתי של האגודה הסוציולוגית הישראלית.
.jpg)
Nan Dirk de Graaf is an Official Fellow at Nuffield College and a Professor in Sociology. He joined Nuffield College in 2007. He obtained his PhD at Utrecht University (1988) and was a post-doc researcher at the Max Planck Institute for Education and Human Development in Berlin (1988-1989). He was a research fellow of the Royal Netherlands Academy (1990-1995) and a full Professor in Sociology (also the chair of the Department) at Nijmegen University (2001-2007) and the chair of the Inter-university Centre for Social Science Theory and Methodology (ICS: 2003-2007).
היהדות הרפורמית והוויכוח סביב הזהות היהודית בישראל: המקרה של מתווה הכותל | אופיר עבו
במאמר זה אני בוחן את השיח הפוליטי הנוגע לגבולות הזהות הקולקטיבית של ישראל דרך דימויים וייצוגים של היהדות הרפורמית בדיונים על מתווה הכותל, שנועד לקבוע הסדרי תפילה בכותל המערבי עבור הזרמים הפלורליסטיים והלא-אורתודוקסיים ביהדות. כידוע, סוגיית הכותל היא מוקד של מתח בין מדינת ישראל, שבה ליהדות האורתודוקסית יש מונופול על ענייני הדת היהודית, ובין יהודי אמריקה, שרובם מזדהים עם זרמים ביהדות הליברלית כמו היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. המבטים על היהדות הרפורמית בדיונים הנוגעים למתווה הכותל מאפשרים הצצה לדיון הפנימי על הזהות הקולקטיבית של ישראל הן מבחינת גבולותיה החיצוניים (כלומר הגבולות בין ישראל ליהדות התפוצות), הן מבחינת גבולותיה הפנימיים (כלומר הגבולות בין קבוצות בחברה הישראלית). מניתוח פרוטוקולים של דיוני הכנסת שעסקו בסוגיית מתווה הכותל בין 2013 ל- 2017 עולה שהמבטים על היהדות הרפורמית חושפים לא רק כיצד כל אחד מהמשתתפים בוויכוח מדמיין את הזהות היהודית של ישראל, אלא גם את קווי המתאר של המאבק הפוליטי-אידיאולוגי סביב זהות זו בין הזרם הדתי-שמרני, המבקש לתחם זהות זו בגבולות אורתודוקסיים, לבין הזרם הלאומי-ליברלי, המבקש לשמר אותה כזהות ממלכתית עם מקום מסוים לפלורליזם דתי יהודי. ניתוח המבטים על היהדות הליברלית מאפשר לזהות אפוא לא רק את עבודת הגבול בין ישראל ובין היהודים בתפוצות ואת עבודת הגבול בין קבוצות בתוך ישראל, אלא גם את השינוי באופי העימות הפוליטי בתוך ישראל.
ד"ר עבו מרצה במכללה האקדמית כנרת ובמכללה האקדמית תל-חי והוא גם עמית מחקר במרכז עזריאלי ללימודי ישראל (מעל"י) של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. את התואר השלישי השלים במחלקה לפוליטיקה באוניברסיטת ברנדייס שבארה"ב, שם גם היה עמית במרכז שוסטרמן (Schusterman) ללימודי ישראל. מחקריו עוסקים בשאלות של זהות ואזרחות, כינון זהויות קולקטיביות וקהילתיות ומאבקים פוליטיים סביב דת, לאומיות, אתניות וגזע. מאמריו התפרסמו בכתבי עת שפיטים כגון Ethnicities, Ethnic and Racial Studies, Citizenship Studies ו- Israel Studies ובאסופות מאמרים שונות. בשנת 2020 ראה אור הספר העולם היהודי: מבטים מישראל, אותו ערך במשותף עם ד"ר תניא ציון-וולדקס, בהוצאת מכון בן-גוריון.