בריאות, חולי ותנאי חיים - שאלות של אפיסטמולוגיה, מתודולוגיה ומדיניות
יו"ר: נדב דוידוביץ'
פרופ' נדב דוידוביץ' הוא רופא מומחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור ומנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בעבר היה ראש המחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטה ויו"ר המרכז לחקר מדיניות הבריאות בנגב. בנוסף פרופ' דוידוביץ' הוא יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, הנציג הישראלי הרשמי בוועד המנהל של האיגוד האירופי לבריאות הציבור, חבר בוועדות שונות של משרד הבריאות, לרבות קבינט המומחים של תוכנית "מגן ישראל", וחבר בוועדות בין-לאומיות שונות, בהן כוח המשימה לנגיף הקורונה של האיגוד האירופי של בתי הספר לבריאות הציבור. עם התפרצות נגיף הקורונה בישראל היה מעורב במחקר ובהתוויית מדיניות ובייעוץ לגורמים שונים בארץ ובעולם, על הצורך בשינויים מבניים במערכת הבריאות ותוך דגש על נושאים חברתיים והתמודדות עם פערים בבריאות.
Epistemological Challenges to the Phenomenological Approach to the Illness Experience: The Case for a New Empiricism | David Rier
The phenomenological approach to studying the illness experience was an important advance over previous approaches, in which patients’ own experiences were either ignored or captured only indirectly, via reports from nurses, relatives, etc. Over the past several decades, a large, fruitful sociological enterprise has been tapping the subjective dimension of patients’ own experiences, to help researchers, clinicians, relatives, and others appreciate what patients experience during their illness. However, such studies too often simply transmit, uncritically, patients’ reports of their subjective experiences. From the sociology of knowledge perspective, this constitutes a form of epistemological naivete, in which questions such as verification have been ignored or even rejected as denying patients’ humanity. Partly, this relates to wider disciplinary trends such as post-modernism, which question if it is even relevant to speak of “truth”. Among more specific issues are tendencies among some researchers to approach illness narratives as patients’ “performances” or therapeutic practices, for which questions of verification are inappropriate. However, this raises at least two challenges. First: if sociologists ignore whether patients’ accounts are accurate, we limit their value to clinicians, and the health system more generally, to inform practical decision-making to improve medical care. Second, we risk shirking our basic responsibility, as sociologists, to contribute accurate knowledge to society. Using examples from research on intensive care (ICUs) and substance abuse, this paper suggests the value of a holistic, empiricist approach to patients’ narratives, in which these accounts are the starting point, rather than the end-point, of a study consulting additional data sources (such as interviews with family and staff, or even documentary evidence) to attempt to corroborate, or at least place in context, patients’ accounts.
ד"ר רייר עובד במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה בא' בר-אילן, שם מחקריו עוסקים בסוציולוגיה של הרפואה ובסוציולוגיה של המדע והידע. חלק גדול מעבודתו כרוך בשאלות של מומחיות, אחריות וידע מסוכן. הוא משמש כיו''ר של קהילת ידע, מדע, וטכנולוגיה של האגודה.
עד כמה חברות נדיבות כלפי המבוגרים? מחקר השוואתי בשאלת יחס התחלופה, רמת הרווחה וההתאמה הכלכלית של משקי בית מבוגרים באירופה | אביעד טור-סיני ואביה ספיבק
יחס התחלופה (היחס בין סך ההכנסה של משק הבית לאחר הפרישה בהשוואה לסך ההכנסה לפני הפרישה) הפך למדד מקובל ושימושי להערכת תנאי הגמלאים ומשקי הבית בנקודת הפרישה. המחקר מתמקד בחקירת דינמיקת רמת ההכנסה של משקי הבית בשנים סביב נקודת הפרישה, בהקשר אירופאי השוואתי. אנו משתמשים בנתונים ממאגר הנתונים ארוך הטווח של SHARE. ניתוח הנתונים מפצל את יחס התחלופה למרכיביו השונים - פנסיה, הכנסה מעבודה וכו ' - ובוחן את הדינמיקה בין משקי הבית ביחס להכנסה מעבודה ופנסיה. ממצאי המחקר מלמדים כי יחס התחלופה משתנה מאוד בין ארבע עשרה המדינות שנדגמו: יחס התחלופה עומד על שיעור 70% בכלל המדינות, 80% במדינות בעלות משטרי רווחה סוציאל-דמוקרטי וקונטיננטליים, ו -60% במדינות בעלות משטרי רווחה מזרח אירופאיים ומשטרי המזרח התיכון – תוצאות המדגישות את רמת הירידה הדרמטית באיכות החיים הכלכלית של משק הבית לאחר הפרישה. בהתייחס למרכיבי הפנסיה והשכר, נמצא כי האחרונים מהווים כ -30% מהכנסות משק הבית לאחר הפרישה. באופן מפתיע נמצא כי מדד אי השוויון (ג'יני) לאחר הפרישה גבוה יותר לעומת המדד טרם הפרישה, ממצא המלמד כי התוכניות החברתיות העומדות בבסיס הפנסיה דווקא מרחיבות את אי השוויון בהכנסה לאחר הפרישה. נמצא כי קיים מתאם חיובי בין יחס התחלופה לבין אינדיקטורים הבוחנים את איכות חייהם של הגמלאים ומשקי ביתם (כדוגמת, שביעות רצון מהחיים, היכולת לצרוך שירותי בריאות ויכולת לכסות הוצאות בלתי צפויות). המחקר מלמד כי קיימת תמונה חמורה ביותר בנוגע לרמת החיים של בני משק הבית המבוגר והאפשרות להבטיח רמת חיים כלכלית סבירה וטובה לאחר הפרישה. כל אלה צפויים להוביל לדרישה להתערבות ממשלתית ארוכת טווח, זאת על מנת להבטיח איכות חיים טובה לאוכלוסייה המבוגרת לאחר פרישתה מכוח העבודה.
אביעד טור-סיני, הוא פרופסור חבר לכלכלת בריאות וכלכלת זקנה במחלקה לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית עמק יזרעאל. בנוסף, הוא עמית מחקר במרכז הרפואי של אוניברסיטת רוצ'סטר, ניו יורק. תחומי המחקר שלו כוללים שאלות בדבר עיצוב מדיניות סוציו-כלכלית וניתוח השלכות מדיניות בקרב מבוגרים, בדגש על הבטחת ביטחון סוציאלי לצורך התמודדות עם עוני ואי שוויון; דפוסי תעסוקה והבטחת רווחה בקרב מבוגרים; ומדיניות מימון שירותי בריאות ורווחה לאוכלוסייה הקשישה.
אביה ספיבק, פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון, לשעבר ראש המחלקה לכלכלה ודיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטה.
עובדים, זרים ומופקרים – על בריאותם של מהגרי העבודה לחקלאות בישראל | יהל קורלנדר
מעל 30 שנה, אלפי מהגרי עבודה מתאילנד מועסקים בענף החקלאות בישראל תחת תוכנית הגירה מוסדרת ומוזמנת. הגירת העבודה לחקלאות בישראל מאופיינת בתנאי עבודה ומחייה קשים. הללו, בצירוף להגבלת נגישותם של מהגרי העבודה לשירותי הבריאות בישראל, מובילים לקיפוח מתמשך של זכותם לבריאות ולעיתים אף הפרה של זכויותיהם הבסיסיות – כבני אדם, כעובדים, וכמטופלים. קיפוח זכויות אלו מוביל לעיתים גם לקיפוח ממשי של חייהם. . . ההרצאה תבחן את זכותם לבריאות של מהגרי העבודה מתאילנד דרך עמידה על המגבלות המבניות שמושמות על נגישותם לטיפול רפואי, כמו גם באמצעות התייחסות לשורה של "תנאים מגדירי בריאות", ובפרט תנאי המחייה והעבודה שלהם. לדוגמא תנאי העבודה בחקלאות כוללים שעות ארוכות בתנאי מזג אוויר קיצוניים תוך חשיפה לגורמי סיכון כמו שימוש בחומרי הדברה ועבודה בגובה לצד גם לחץ נפשי אדיר שמתבטא בין היתר בשימוש נרחב באלכוהול ובסמים ובתחלואה נפשית מוגברת. . . לנוכח העובדה שאינם תושבי ישראל, הרי שחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד (1994) אינו חל על מהגרי העבודה. משרד הבריאות העביר, הלכה למעשה, את האחריות לבריאותם של מהגרי העבודה אל המעסיקים ואל חברות הביטוח הפרטיות, שהפוליסות שהן מציעות לעובדים מוגבלות מבחינת היקף השירותים שהן מכסות. כפי שיתואר בהרצאה, להפרטת בריאותם של מהגרי העבודה השלכות נרחבות על נגישותם של העובדים לטיפול רפואי, לעיתים אף בסתירה בוטה לחוק זכויות החולה התשנ"ו (1996).. . ההרצאה תתבסס על ממצאי ארבעה סקרים וראיונות שנערכו על ידי המחברות בין השנים 2018-2020 כמו גם על מחקר אקדמי ארוך שנים שכלל ראיונות עם מגוון שחקנים בשדה הגירת העבודה לחקלאות בישראל: קובעי מדיניות, ראשי חברות השמה ותיווך, חקלאים ועובדים. משמע, ההרצאה המוצעת והמאמר שילווה אותה הינו פרי של שותפות ושילוב ידע ומקורות בין מחקרה האקדמי של המחברת הראשונה, לבין עבודת ארגוני החברה האזרחית רופאים לזכויות אדם (רל"א) וקו לעובד.
.jpeg)
ד"ר יהל קורלנדר היא סוציולוגית של שווקי עבודה עם התמחות בהגירה. מרצה בתקן במכללה האקדמית תל חי.
פיתוח ומאפיינים פסיכומטריים של כלי חדשני להערכת רמת תפקוד רב-תחומי לאנשים זקנים המבוסס על דיווח עצמי (מערכת "אקטיבנט") | ליאן מאירי, יעקב בכנר, אחינועם בן עקיבא מליניאק, צליל רבינוביץ-ששון ושרון ברק
שבריריות בזקנה קשורה בתחלואה ובתמותה. בהתאם לכך, ישנו עניין להבין הבדלים בשכיחות השברירות בעת שימוש בכלי הערכה שונים ולפתח כלי סינון לדיווח עצמי לאיתור שבריריות (מערכת "אקטיבנט"). מטרת המחקר: 1) לבחון הבדלים בשכיחויות של שבריריות המתקבלים מכלי ההערכה מקובלים של שבריריות, ו-2) לפתח כלי מהימן ותקף לדיווח עצמי של שבריריות. אוכלוסיית המחקר כללה זקנים (גיל 65+) המתגוררים בקהילה ובבתי אבות. מדדי השבריריות במחקר הם: פנוטיפ השבריריות של פריד ו-Study of Osteoporotic Fracture Criteria for Frailty (SOF). המדדים בהם בוצע שימוש לצורך תיקוף כלי השבריריות שפותח כוללים מדדי לקות, מגבלות פעילות, מצב רפואי ונפילות. ניתוח הנתונים כלל חישובי שכיחות השבריריות, מהימנות, תוקף מתכנס ומבחין של הכלי להערכת השבריריות שפותח. במחקר השתתפו 231 זקנים (גיל ממוצע 78.27+8.07). לפי פריד ו-SOF, 58% ו-67% ממשתתפי המחקר במצב קדם-שבריריות, בהתאמה Chi-squared=3.99, p=0.04)). כלי ההערכה שפותח כולל תחומי תפקוד שונים: בריאותי, תפקוד כללי, זיכרון-חשיבה, ורגשי-חברתי. לכלי מהימנות פנימית טובה (0.888=α) ותוקף מתכנס (מתאמים משמעותיים של כלי ההערכה עם מדדי המחקר). התוקף המבדיל של כלי הערכה נבדק באמצעות השוואת ציוני משתתפי המחקר אשר הציגו בכלי שפותח שבריריות לעומת אלו ללא שבריריות. במבדק זה מבחני t הראו הבדלים מובהקים (p<0.05) בין שתי קבוצות השבריריות במדדי המחקר. Receiver operating characteristic הראה שכלי השבריריות שפותח הבדיל בין אנשים במצב קדם-שבריריות לאנשים במצב שבריריות לפי פריד ו-SOF עם שטח מתחת לעקומה של 0.802-0.820, בהתאמה (p<0.05). לסיכום, מודלים שונים להערכת שבריריות מציגים שכיחות שונה של שבריריות. בנוסף, כלי ההערכה שפותח הינו תקף ומהימן ומציג את היכולת להישען על דיווח עצמי של הזקן (מערכת "אקטיבנט") לצורך קביעת שבריריות.
ליאן מאירי, סטודנטית לתואר שלישי באוניברסיטת בן-גוריון, הפקולטה למדעי הבריאות, המחלקה לפיזיותרפיה. בוגרת תואר שני במחלקה לגרונטולוגיה. רכזת מחקרים בתחום הזיקנה, חינוך גופני ואורח חיים בקרב אוכלוסיות שונות.
פרופ' יעקב בכנר, המחלקה לאפידמיולוגיה, ביוסטטיסטיקה ומדעי בריאות בקהילה, הפקולטה למדעי הבריאות, המחלקה לגרונטולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
אחינועם בן עקיבא מליניאק, ג'וינט ישראל, אשל.
צליל רבינוביץ-ששון, ג'וינט ישראל, אשל.
שרון ברק, אוניברסיטת אריאל בשומרון, הפקולטה למדעי הבריאות, המחלקה לסיעוד. המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר, בית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים, מחלקת שיקום ילדים.
