בעין פורמלית: הזמנה לסוציולוגיה חוצת-הקשרים
The theatrical and methodological position of formal social analysis has a rich history in the field of sociology, from the foundational theory of Georg Simmel through the groundbreaking analyses of interpersonal communication developed by Erving Goffman, the “multi-area formal theory” in ethnography articulated by Barney Glaser and Anselm L. Strauss, and the pioneering cognitive sociology of Eviatar Zerubavel (Brekhus 2007). This symposium will illustrate the promise and contributions of formal sociology as both method and theory. Panelists will each present their research to illustrate how the “formal lens” has shaped their approach to data analysis and theory construction, stressing how social pattern analysis (Zerubavel 2006) allows for a comparative sociology that highlights social forms shared by cases across different domains of social life, historical contexts, and levels of analysis. Each panelist will demonstrate the strengths of this approach to social research and theory and show how such a perspective allows us to see important dimensions of social life that are often overlooked by researchers using alternative approaches. Eviatar Zerubavel will introduce the general idea of “a concept-driven sociology,” highlighting its manifestations in transcontextual (transcultural, transhistorical, transdomain, transsituational, and translevel) research. Thomas DeGloma will discuss how a formal and “thematic lens” has shaped his analysis of awakening narratives, mnemonic battles, and the performance of anonymity. Tzipy Lazar-Shoef will then discuss the benefits of adopting a formal lens in studying the history of breech births as a case of collective forgetting. Finally, Tali Jaffe-Dax will discuss her concept-driven study of “status downplay performances,” which illuminates the critical virtues of cross-contextual semiotic analysis.
יו"ר: טלי יפה-דקס
טלי יפה-דקס היא דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת רטגרס. תחומי ההתמחות שלה הם סוציולוגיה תרבותית וסוציולוגיה קוגנטיבית. עבודתה עוסקת בדפוסים תרבותיים של תפיסה, תשומת לב וסיווג, ומחקרה מבוסס על שיטת המחקר של ראיון טריגר – שיטת איסוף וניתוח השוואתית, התנסותית (experiential) והשתתפותית (participatory). בעבודת המאסטר שלה, היא חקרה את התפיסות המרחביות של אל-קודס/ירושלים, באמצעות ניתוח מפות-מיצג ומפות מנטליות של פלסיטינים.ות וישראלים.ות מקומיים.ות. בפרויקט הדוקטורט, בהנחיית פרופ׳ אביתר זרובבל, היא משתמשת בSocial Pattern Analysis על מנת לבחון את העקרון הסמיוטי של מופעי הנמכת סטטוס.
באופן כללי: הזמנה ל"סוציולוגיה מוּנעת-מושגים״ | אביתר זרובבל
הרצאה זו, המבוססת על ספרי Generally Speaking: An Invitation to Concept Driven Sociology (Oxford University Press, 2021), מציגה שיטת תאורטיזציה סוציולוגית שעד כה טרם נוסחה באופן שיטתי החותרת לאתר דפוסים חברתיים גנריים. מתודולוגיה זו, ששורשיה בכתבי גאורג זימל וארווינג גופמן, שואפת ללבן את התהליכים האפיסטמיים עליהם נשענת 'סוציולוגיה מוּנעת-מושגים' (concept-driven sociology). הרצאה זו בוחנת את התהליך התאורטי-מתודולוגי שמאפשר לחוקר/ת לזקק דפוסים חברתיים גנריים מהקשריהם התרבותיים, ההיסטורים והסיטואציונים. גישה זו מובילה לסוציולוגיה גנרית שהיא במהותה טרנס-קונטקסטואלית. באמצעות ההדגשה של דמיון חוצה-הקשרים, סוציולוגיה מוּנעת-מושגים חושפת הקבלות מבניות בין תופעות שנעוצות בהקשרים מגוונים. ההרצאה תדון בארבעה סוגים של 'אנלוגיות חוצות הקשרים' (cross-contextual analogies): חוצות תרבויות, חוצות תקופות היסטוריות, חוצות סיטואציות וחוצות רמות הכללה. בעוד סוציולוגים רבים נוטים לחקור את הספציפי על חשבון חקר הגנרי, גישה זו מתעלמת במכוון מההדגש הקונבנציונלי על הבדלים סובסטנטיביים במטרה לחשוף הקבלות מבניות בין ביטויים שונים של אותו דפוס חברתי.
פרופסור (אמריטוס) אביתר זרובבל, Board of Governors Distinguished Professor of Sociology באוניברסיטת רטגרס, הוא מחברם של 13 ספרים על זמן, קוגניציה, קלסיפיקציה, תשומת לב, זיכרון, פנומנולוגיה חברתית, גנאולוגיה, שתיקה והכחשה, תאוריה סוציולוגית, סמיוטיקה ומדריך לכתיבה אקדמית. ספרו החדש על אימפרסונליות בחיי היומיום יצא לאור בשנה הבאה בהוצאת הספרים של אוניברסיטת אוקספורד. מחקרו הנוכחי עוסק בפנומנולוגיה החברתית של מרחק.
Thinking with a Thematic Lens: A Formal, Cultural, and Comparative Framework for Interpretive Social Analysis | Thomas DeGloma
With this presentation, I will show how I have used and developed a “thematic lens” (DeGloma and Papadantonakis 2020)—one that combines contributions from formal sociology, symbolic interactionism, and the strong program in cultural sociology—to engage in broadly comparative (cross-contextual and historical) research. To illustrate my approach, I will discuss my studies of awakening narratives and the social logic of personal discovery, the strategies and tactics associated with heated disputes over the past, and the phenomenon of anonymity as social performance. Building on the methodological perspective that Eviatar Zerubavel (2007) has termed "social pattern analysis," I will show how underlying formal properties, including foundational narrative structures, patterns of social conflict and interaction, and formulaic modes of performance tie otherwise quite different cases together as manifestations of a common social theme. Using such social themes as analytic lenses allows researchers to see various dimensions of social life that typically remain unrecognized and underexplored by scholars who engage in more bounded single-case studies. Moreover, thinking with a thematic lens offers great promise for theory construction and can serve as a guide for expanding empirical inquiry to a greater range of contexts and cases. While providing a compelling foundation for comparative multi-case analysis, using a formal and thematic lens allow researchers to hone the interpretive and descriptive strengths traditionally associated with ethnographic analysis on the underlying properties and processes that tie multiple cases together.
Thomas DeGloma is Associate Professor of sociology at Hunter College and the Graduate Center, CUNY, USA. He specializes in the areas of culture, cognition, memory, symbolic interaction, and sociological theory. His research interests also include the sociology of time, knowledge, autobiography, identity, and trauma.
לידות עכוז וגינליות והמנגנונים הפורמאליים של שכחה קולקטיבית | ציפי לזר-שואף
בהרצאה זו אציג את המסגרת התיאורטית שפיתחתי בעבודת הדוקטורט שלי, המאפשרת לחקור כיצד מתרחשים תהליכי שכחה קולקטיבית – תופעה חברתית יסודית, שטרם קיבלה תשומת לב כמושא מחקר עצמאי. מודל זה מתבסס על עבודת מחקר אמפירית שהתחקתה, באמצעות מספר שיטות מחקר היסטוריות, חישוביות ובבליומטריות, אחר תהליך היעלמותן של לידות העכוז הוגינליות בפרקטיקה המיילדותית בארה"ב החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים. בתהליך זה, מיומנויות היילוד של תינוקות במצג עכוז הפכו – מידע בסיסי ומומחיות נחשקת, לפרקטיקה שמעטים יודעים היום כיצד לבצע, התנסו בה במהלך הקריירה שלהם או מעוניינים בכך. סוציולוגיה מונעת-מושגים (concept-driven sociology) מאפשרת להתבונן בסיפורן של לידות העכוז, לא רק כלקח חשוב בהיבטים של בריאות הציבור, טכנולוגיה ומגדר, אלא לפני הכול כמקרה בוחן, המספק הצצה מאלפת לדינמיקה של שכחה קולקטיבית. הגדרה גנרית לשכחה קולקטיבית, כתהליך אובדן של ידע שרווח בעבר בקולקטיב מסוים, מאפשרת לאתר "דמיון פורמלי" בין המקרה הפרטי של לידות העכוז ובין מושאי ידע נוספים, שנשכחו או נמצאים בתהליכי שכחה קולקטיבית בהקשרים שונים מאוד. אנלוגיות חוצות-הקשרים (cross-contextual analogies) חושפות מספר מנגנונים פורמאליים של שכחה קולקטיבית. חלקם קשורים בתהליכי מיסוד אובדן ידע, ובכללם צמצום בהוראה, הורשת חוסר הידע לדורות הצעירים, הסתרת ידע, שכתוב ידע ועוד. מנגנונים נוספים קשורים בשימוש היומיומי בידע, ועוסקים בשינויים בתדירות ובתיעדוף השימוש בידע, או בשינמוך (downgrading) השימוש בידע, בהתפוררות הרשת התומכת בקיומו של הידע וכדומה. כמו כן, מספר מנגנונים סוציו-קוגניטיביים אחראיים על הפניית תשומת הלב הקולקטיבית, והאופן שבו מסומן ידע כמסוכן, מיושן, לא רלוונטי וכדומה. מערכת מושגית זו מאפשרת לחקור את השכחה הקולקטיבית של סוגי ידע מגוונים, כגון אובדן מיומנותם של קרדיולוגים בשימוש בסטטוסקופ, היכחדות שפות ושפות תכנות, שכחה לאומית של נשיאים אמריקניים והכחדת נרטיב הנכבה בישראל – תהליכי תשליל אשר חמקו משדה המחקר של ״זיכרון״ קולקטיבי או נבחנו בתוך הקשר תרבותי ודיסציפלינארי צר.
ציפי לזר-שואף היא דוקטורנטית בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. היא חוקרת את סיפור היעלמותן של לידות העכוז הווגינליות כמקרה בוחן לשכחה קולקטיבית, בהנחיית פרופ' נח עפרון ופרופ' נדב דוידוביץ'. כמו כן, היא אנליסטית ומיישמת של מערכת תפוקות המחקר (CRIS) של אוניברסיטת בר אילן.
הייטקיסט בכפכפים, חתונה קטנה ובדיחות שואה: הדפוס הסמיוטי של מופעי הנמכת סטטוס | טלי יפה-דקס
מה הקשר בין מעמד גבוה לבין מכוניות טרנטה, כלבים מעורבים וגינות בר? מדוע מסעדות שף מהללות חומרי גלם בסיסיים, וגנים יקרים מתהדרים בצמצום גירויים? למה לוחמי יחידות עלית מקבלים פטור ממדים, ואֵילוּ אמהות פחות יקפידו על תספורת ילדיהן? כיצד מרשים לעצמם יהודים לספר בדיחות שואה; חוקרים ידועי-שם לחשוף טעויות מביכות; ואחים בכורים לתת לצעירים מהם לנצח? מחקר זה מאמץ גישה סוציולוגית פורמלית (Zerubavel 2021) על מנת לבחון כיצד מופעי הנמכת-סטטוס (Status Downplay) מסמנים, באופן פרדוקסלי, סטטוס גבוה. כפי שאראה, הכלי התיאורטי-מושגי של ניתוח דפוסים חברתיים גנריים (Social Pattern Analysis) עונה לאתגר הפרשני שמציבים מושאי מחקר ״נגטיבים״ (Scott 2019), כגון מבעי הצנעת וביטול סטטוס, הנחווים כאי-הצגת עצמי (Mullaney 2006). מערך המחקר הרב-הקשרי (multi-contextual) מזמן מבט על הדמיון הפורמלי בין מבעי הנמכת סטטוס הנטועים בעולמות תוכן והקשרים חברתיים שונים. בהתאם, הניתוח שואב השראה ממניפה מחקרית רב-תחומית רחבה, החל מ״עקרון ההכבדה״ הסוציו-ביולוגי (Zahavi & Zahavi 1997), דרך המושג של ״צרכנות ראווה״ (Conspicuous Consumption) בספרות סוציו-כלכלית (Veblen 1899; Mauss 1924) ועד התיאוריה האנתרופולוגית של ״טקסי היפוך״ (Turner 1969). על בסיס ניתוח השוואתי-צורני זה, אני מפתחת מודל סמיוטי של הקשר ההופכי בין ״מה״ (doing) ל״מי״ (being) המתקיים בסימני הנמכת סטטוס. הדפוס הסמיוטי המוצע מבהיר את המרכיב הקריטי של המתח בין מסומנות ואי-מסומנות תרבותית בהבניית המשמעות של מופעי הנמכת סטטוס. תחת א-סימטריה סמיוטית יסודית זו, שחקנים לא-מסומנים יכולים להרשות לעצמם ״להוריד פרופיל״, בעוד אלו המסומנים חברתית מצופים ״להרשים״ מעל ומעבר. הדיון מאיר באופן ביקורתי על הפריבילגיה החברתית של גמישות סמיוטית, ממנה נהנים אלו המזוהים כלא-מסומנים: הרשיון החברתי של שחקנים ״רגילים״ לסטות מהקוד הפרפורמטיבי. באור ביקורתי זה, כוחה של צניעות נעוץ בתפקודה המיבני, המובלע בהכרח, כאות (indication) להרשאה חברתית לוותר על כללי המשחק התרבותיים, לא פחות מאשר במסר התכני הגלוי.
טלי יפה-דקס היא דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת רטגרס. תחומי ההתמחות שלה הם סוציולוגיה תרבותית וסוציולוגיה קוגנטיבית. עבודתה עוסקת בדפוסים תרבותיים של תפיסה, תשומת לב וסיווג, ומחקרה מבוסס על שיטת המחקר של ראיון טריגר – שיטת איסוף וניתוח השוואתית, התנסותית (experiential) והשתתפותית (participatory). בעבודת המאסטר שלה, היא חקרה את התפיסות המרחביות של אל-קודס/ירושלים, באמצעות ניתוח מפות-מיצג ומפות מנטליות של פלסיטינים.ות וישראלים.ות מקומיים.ות. בפרויקט הדוקטורט, בהנחיית פרופ׳ אביתר זרובבל, היא משתמשת בSocial Pattern Analysis על מנת לבחון את העקרון הסמיוטי של מופעי הנמכת סטטוס.