אתניות ומגדר במערכת החינוך בישראל
קהילת חינוך
יו"ר: עידית פסט
ד"ר עידית פסט, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
יו"ר: להשלים
החינוך ככלי לסקיורטיזציה של הזהות היהודית בישראל | עירית הרבון
באפריל 2022 דרש משרד החינוך ממפעילי תוכניות חינוכיות שיועברו בבתי הספר להצהיר כי הן לא כוללות התבטאויות השוללות את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולא מציינות את יום העצמאות כ"יום אבל". דרישה זו משתלבת עם סדרת דרישות, פעולות וחוקים שהתקבלו בעשור האחרון להגנה על הזהות היהודית של מדינת ישראל, הנתונה לדברי ממשלותיה תחת איום חמור, הפוגע בביטחון הלאומי, ומצריך את צמצום הנזק הפוטנציאלי שלו. על כן, מאז הכנסת השמונה עשרה (2009), הממשלות נוקטות בפרקטיקות להגנה על הזהות היהודית של המדינה, ביניהן חקיקת חוק הלאום, קשירה בין אזרחות לנאמנות, ניסיונות להצרת סמכותו של בג"ץ, מתקפה על ארגוני חברה אזרחית שפועלים למען זכויות אדם ועוד. את הפרקטיקות האלה להגנת הזהות היהודית ניתן לנתח על פי תיאוריית הסקיוריטיזציה של אסכולת קופנהגן ולפיה תופעה אזרחית מסוימת ממוסגרת כבעיה בטחונית כאשר היא מוגדרת כאיום קיומי שיש להתמודד עימו באמצעים החורגים מגבולות ה"פוליטיקה הרגילה". לשם כך דרושים מספר תנאים: סוכנות מדינתית שתיצור שיח של סקיוריטיזציה, קהל יעד, וביצוע פעולות חריגות להתמודדות עם האיום. לטענתי, תחום החינוך משמש פלטפורמה רחבה של סקיוריטיזציה של הזהות היהודית בישראל (כפי שפותחה בידי חוקרים כג'מאל ואבולוף), המשלימה פרקטיקות אחרות של סקיוריטיזציה. הסקיוריטיזציה של החינוך מעצבת שיח חינוכי, המציג את החולקים על האידיאולוגיה של הממשלה כאויבים פנימיים. כך מוגבל השיח הפלורליסטי והביקורתי בכיתה. ביטויים לכך הם למשל: "חוק שוברים שתיקה", שאיפשר את ההרחקה של ארגוני שמאל מהופעות בבתי ספר, סערת ספר הלימודים באזרחות ופיטוריו של המפמ"ר אדר כהן; הסרת תכני לימוד וספרים כמו "גדר חיה" של דורית רביניאן, הדתה ועוד. התוצאה הישירה היא ערעור האופי הדמוקרטי של החינוך הציבורי, אבל התוצאה העקיפה והמהותית היא העצמת מה שהסוציולוג צ'רלס רייט מילס כינה "פוליטיקה של חוסר אחריות מאורגנת", המאפשרת להפוך את העוצמה לבלתי נראית. לפי הנרי ג'ירו, בשדה החינוך הדבר מקבל ביטוי בניתוק מאורעות מהקשרם הרחב, ניתוק המועצם על ידי הצרת גבולות השיח.
ד"ר עירית הרבון חוקרת סוגיות הקושרות בין חינוך, אזרחות ודמוקרטיה בישראל, ואת דפוסי הפעולה הקולקטיביים של המיעוט הפלסטיני בישראל בתחום החינוך. כיום היא מרצה בכירה וסגנית דיקנית בבית הספר לחינוך במכללה למנהל.
שביל הזהב בחייהן של סטודנטיות ערביות-בדואיות: לרכוש השכלה ולרכוש כבוד להורים | עארף אבו גוידר
המחקר הנוכחי דן באתגרי רכישת ההשכלה של סטודנטיות ערביות- בדואיות במכללות להוראה מבחינה חברתית ואישית, כיצד הן מתמרנות בין העולם האקדמאי המסמן חיים מודרניים אורבניים לבין המסורת החברתית בחברת האם שלהן. המחקר התבסס על ראיונות חצי מבניים עם 30 סטודנטיות ערביות- בדואיות מהמכללות לחינוך בדרום הארץ. מהמחקר עולה שסטודנטיות ערביות- בדואיות דיווחו שרכישת השכלה מעלה את קרנן וקרן המשפחה שלהן בכלל וההורים בפרט, ההשכלה נתפסת כמקור גאווה להן ולבני משפחתן ואף בקרב חברתן המסורתית, התמיכה של ההורים תרמה רבות בקידומן; ההורים היוו רשת בטחון מבחינות רבות כמו: עזרה בשכר לימוד, הספקת ציוד לימודי אקדמאי כמו מחשבים ניידים, ועוד. ממצא ייחודי במחקר זה נגע לסטודנטיות החיות בכפרים לא מוכרים, הן דיווחו שההורים תרמו רבות לקידומן והנגישו להן אינטרנט דרך מדיומים מחברות הסלולר על אף התנאים הלא נוחים מבחינת אי אספקת חשמל סדיר מהמדינה שנובעים מחוסר ההכרה של ממשלות ישראל לדרותיהן הבאים לידי ביטוי באי השקעת משאבים כלכליים המחזקים את פערי השוויון בחברה הישראלית. אחד ממצאיו של מחקר זה היא התרומה הגדולה של ההורים והמשפחה לנשים ברכישת השכלה, בחירת מקצוע, נישואים מחוץ לגבולות השבט והיישוב מהווה הזדמנות ייחודית למדינה לחשב מסלולים חדשים לשילוב צעירות ערביות- בדואיות בעולם התעסוקה בתחומים רבים. היחשפותן של נשים ערביות- בדואיות להשכלה מעמתת אותן עם בעיות בסיסיות הקשורות בזהות אישית, מקצועית ולאומית, משמעותה של הצלחה זו היא גיבוש תפיסת העצמי שלהן כנשים מוצלחות ומצליחות החותרות לעצמאות, להישגים אקדמיים ומקצועיים, למוביליות ולהוקרה חברתית. במישור המעשי, מחקר זה יכול להצביע על פוטנציאל ליצירת תרבות חדשה, תרבות אקדמאית חדשה שתעוצב בצוותא עם התרבות החברתית המסורתית שלהן, חלון ההזדמנויות בקרב סטודנטיות ערביות- בדואיות כשלעצמו הינו מקור לחופשיות, המרחב האקדמאי פותח אפוא הזדמנות פז ליצור מציאות חברתית חדשה עבורן כסטודנטיות.
מר. עארף אבו גוידר, מכללת אחוה ומכללת קיי.
בין פגיעות לסוכנות: השינוי בבתי ספר בישראל מנקודת מבטם של תלמידים על הרצף הטרנסי | אבנר רוגל ואורן פזמוני-לוי
הסוציולוגית תאיי מידואו מתארת תהליך שינוי חברתי במסגרתו ביטויי מגדר נוספים מתקבלים, דרך דיון בהכלה גוברת של זהויות אישיות של ילדים ונוער על ״הרצף הטרנסי״ במוסדות חברתיים (Meadow 2018). טרם נערך בישראל מחקר הבוחן באופן ממוקד אקלים בית-ספרי של תלמידים על הרצף הטרנסי. על רקע מגמה כללית של ירידה בגיל הממוצע של יציאה מהארון בקרב ילדים ונוער להט״ב (Pizmony-Levy, Rogel and Shilo, 2019) ועניין ציבורי סוער שהתעורר על היחס לילדים טרנסים בני 7 ו-8 בבתי ספר (שיקמן 2022; קדרי-עובדיה 2022); מטרת המחקר הנוכחי למפות לעומק את תמונת המצב של תלמידים על הרצף הטרנסי. זאת, כדי לקדם התייחסות מערכתית לאוכלוסייה וצרכיה. נבקש לטעון כי הרגישות הייחודית של התלמידים הללו מתבטאת בפגיעות, אך גם בסוכנות. הממצאים מלמדים כי האקלים הבית ספרי של תלמידים על הרצף הטרנסי מאופיין ברמות גבוהות במיוחד של אלימות והעדר של משאבים בית ספריים חיוניים. ממצאים אלו מצביעים על פגיעה באקלים הלימודי המיטבי, בזכות לחינוך ובזכות למוגנות. כך למשל נמצא שחשיפה להטרדה מגדרית או מחסור בסגל חינוכי תומך משפיעים על היעדרויות משיעורים וימי לימוד. כמו-כן, נמצא כי נגישות למשאבים בית ספריים של תלמידים על הרצף הטרנסי איננה שווה במערכת החינוך, ישנם פערים משמעותיים בין אזורים גיאוגרפיים, סוגי בתי ספר ושכבות גיל. עולה כי תלמידים אלו מהווים קבוצת התייחסות ייחודית לא רק בשל חשיפה גבוהה לאלימות - אלא גם בשל רמת סוכנות שינוי גבוהה. הם מספקים לסגל חינוכי כלים לצמצם אלימות וכן משתפים פעולה עם תלמידים נוספים כדי לשפר את האקלים הבית ספרי. המחקר מתבסס על מדגם מתנדבים שכלל 490 תלמידים משיבים על הרצף הטרנסי. כלי המחקר הינו שאלון למילוי עצמי המתבסס על מקור שפותח בארצות-הברית, תורגם לעברית והותאם להקשר המקומי (Pizmony-Levy & Kosciw, 2016). נוספו לו פריטים מסקר ניטור אלימות שערכה הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה, 2019). כמו-כן, צורפו פריטים מקוריים שתכליתם לנטר את מדיניות בתי הספר ביחס לתלמידים ואת רמת סוכנות השינוי של התלמידים.
אבנר רוגל משלים את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "פדגוגיה קווירית" בבית הספר לחינוך שבאוניברסיטה העברית בירושלים, בהנחיית פרופ׳ עדנה לומסקי-פדר וד״ר גילי הרטל. כמו-כן, הוא ראש מכון המחקר מגנוס הירשפלד, המתמחה בהיבטים חינוכיים וחברתיים של נטייה מינית, זהות וביטוי מגדר בקרב ילדים, נוער וצעירים בישראל; ומכהן כרקטור מכללת מרשה - מכללה גאה.
פרופ' אורן פזמוני-לוי, המחלקה לחינוך השוואתי ובינלאומי, Columbia University Teachers College
"הגוף קופא – אבל אני ממשיכה" עקרונות לחינוך מבוסס פגיעוּת בעבודה עם נערות | רחל לוי הרץ
הביטוי המיני של נערות ונשים צעירות מתהווה ביחס לשיפוט חברתי מוקפד, סטנדרט כפול ושיחים קונפליקטואלים המשמרים דיכוטומיה בין העצמה ויכולת פעולה מחד ובין סיכון ופגיעוּת מאידך. דיכוטומיות אלה מעצבות עקרונות חינוכיים המבטאים שני שיחים מרכזיים: (א) שיח של העצמה וכוח נשי (Girl Power); (ב) שיח של נערות בסיכון (Girl at Risk). המאמר מבוסס על ניתוח איכותני של מקרה הבוחן "תקיפה", פרקטיקה תרבותית הטרוסקסואלית הנפוצה במועדונים ומסיבות של נוער וצעירים. ניתוח זה מבקש לערער על הדיכוטומיות הללו ולתאר את כיצד נערות מבטאות את עצמן במרחבים של פגיעוּת מועצמת. ניתוח זה משתמש בפגיעוּת כקטגוריה אנליטית במטרה להציע אופק חדש בנוגע לחינוך והעצמה של נערות, באופן שאיננו מוגבל לייצוגים הזמינים של כוח נשי, בחירה ויכולת פעולה. אופק זה מאפשר התמודדות עם אתגרי המאה ה- 21 המתבטאים בצורך להתמודד עם מצבים של חוסר וודאות, פגיעוּת וסיכונים מרובים. המאמר מבוסס על ראיונות עומק מובנים למחצה עם נשים צעירות בגילאי 18-23. הממצאים מדגימים את התהוותן של בריתות של פגיעוּת המאפשרות קולקטיביות, תמיכה ואסטרטגיות פעולה במרחבים של פגיעוּת חברתית ומינית, כך שהביטוי המיני של צעירות מתהווה כתהליך יחסוּתי על פני אינדיבידואלי. כמו כן, הממצאים ממחישים כיצד מתעורר דיסוננס בין חוויית נערות את גופן במרחבים של "תקיפה" ובין תפיסתן העצמית והציפיות החברתיות מהן. דיסוננס זה עשוי לשמש נערות בהפגת חוסר הוודאות ובביסוס עמדה סובייקטיבית קשובה לרצונותיהן. המאמר מציע שלושה עקרונות לחינוך מבוסס פגיעוּת: (א) העלאת המודעות לפגיעוּתן החברתית והמינית המועצמת של נערות; (ב) למידה של הקשבה אחרת לתגובות המגולמות בגוף; (ג) ביסוס תפיסה של פגיעוּת כעמדה המאפשרת יצירתיות, טרנספורמציה ופעולה. רחל לוי הרץ, מרצה ודוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר אילן. בעלת ניסיון מחקרי ומקצועי רחב בתחומים של חינוך מודע מגדר, מיניות של נערות ונשים צעירות ואקטיביזם חברתי. המחקר בהנחיית ד"ר מירי רוזמרין מתמקד בסובייקטיביות מינית ואייג'נסי מיני של נערות ונשים צעירות במרחבים של פגיעוּת.
רחל לוי הרץ, מרצה ודוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר אילן. בעלת ניסיון מחקרי ומקצועי רחב בתחומים של חינוך מודע מגדר, מיניות של נערות ונשים צעירות ואקטיביזם חברתי. המחקר בהנחיית ד"ר מירי רוזמרין מתמקד בסובייקטיביות מינית ואייג'נסי מיני של נערות ונשים צעירות במרחבים של פגיעוּת. מרכזת את קבוצת המחקר, "ארגז כלים לסובייקטיביות פוליטית פמיניסטית", במכון ון-ליר בירושלים. חוקרת לקהילות מגוון ביחידת המחקר של עריית תל אביב-יפו.