מבנים ודינאמיקות של עימות בין קבוצות ובין קבוצות למוסדות השלטון
קהילת סוציולוגיה פוליטית
יו"ר: איתן אלימי
פרופ' איתן אלימי, המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים.
תפקידו של מגע בין קבוצתי בהתפתחות תנועות נגד | תמר וינוגרד
מחקר זה בא לבחון כיצד ובאיזה אופן מגע בין-קבוצתי תורם או מעכב היווצרות של תנועות נגד? למרות שבשנים האחרונות גוברות הקריאות להכניס יותר אלמנטים רלאציונים לחקר תנועות חברתיות, קריאת כיוון תאורטית זו עוד לא בא לידי ביטוי משמעותי בבחינת תנועות נגד. זאת על אף שברבים מהמקרים תנועות חברתיות טוענות לייצג אוכלוסיות רחבות יותר, והיחסים בין אותן אוכלוסיות הינו גורם משמעותי בהקשר החברתי בו מתפתחות תנועות אלו. על מנת להציע לענות על פער זה בספרות אני רוצה להציע סינתזה בין תאוריות של התפתחות תנועות נגד לבין תאוריה מרכזית בחקר יחסים בין קבוצות – תאורית המגע הבין קבוצתי. מתוך חיבור בין ספרויות אלו טענת המחקר היא שככל שיהיה יותר מגע חיובי בין הקבוצות השונות, יסגרו הזדמנויות להתפתחות תנועת נגד, וככל שיהיה יותר מגע שלילי בין הקבוצות יפתחו יותר הזדמנויות עבור התפתחות של תנועת נגד. על מנת לבחון שאלה זו נערכה השוואה בין שני מקרי בוחן: רמת השרון וקרית אונו – שתי ערים בעלות אופי חילוני מובהק ומאפיינים דמוגרפים דומים אשר בשתיהן הוקמו גרעינים תורניים. על אף נקודות הדמיון בין המקרים, ברמת השרון הוקמה תנועת נגד חילונית המתנגדת לגרעין התורני בעוד שבקרית אונו לא התפתחה תנועה מקבילה. מחקר השוואתי זה בחן את השפעתם של אופי ודפוסי המגע בין חברי הגרעינים התורניים והתושבים החילונים בכל עיר על התפתחות המחאות נגד הגרעינים התורניים בערים אלו. על מנת לענות על שאלה זו נערך שימוש בשתי מתודות עיקריות: ראיונות עומק עם תושבים חילונים וחברי הגרעינים התורניים בשתי הערים ביחד, וסקירת עיתונות עירונית-מקומית. ממצאי המחקר מוכיחים את טענות המחקר ומראים שישנן השפעות הדדיות בין מגע בין קבוצתי ומבנה ההזדמנויות הפוליטיות של תנועות הנגד. מסקנות מחקר זה מעמיקות את הבנתינו את ההשפעה של משתנים רלאציונים על התפתחות תנועות חברתיות בכלל, ואת מנגנוני ההשפעה של מגע בין קבוצתי על מבנה הזדמנויות פוליטיות בפרט.
תמר וינוגרד, תמר בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, וסטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. התזה שלה עוסקת בהשפעת מגע בין קבוצות על התפתחות תנועות חברתיות. תמר עובדת כעוזרת מחקר באוניברסיטה הפתוחה בתחום ניהול גבולות בין עבודה ומשפחה בעזרת כלים טכנולוגים. עבודתה מושפעת ומועשרת מעיסוקה כמנחת קבוצות וכיזמית חברתית הפועלת לפיתוח והנגשת כלים לשיפור שיח בין אישי, תוך קבוצתי, ובין קבוצתי.
פנה אל הקהילה המקומית: לקראת מנבאים מיטביים של קונפליקטים ברמת האירוע | ניר רותם ואליזבת הגר בויל
בעשור האחרון מחקרים החלו לבחון סוגים חדשים של מנבאים לקונפליקטים, תוך מעבר מהתמקדות באירועים בין מדינתיים לשימוש במסדי נתונים ברמת האירוע. אולם, עדין כמעט שלא נעשה שימוש במידע שמשקף מאפיינים של הקהילות המקומיות לצורך ניבוי קונפליקטים. כמו כן, סוגיות מגדריות נעדרות אף הן מתחום זה. ידוע שמעורבות נשים תורמת לתהליכי פיוס וביסוס שלום, וכי מדינות שוויוניות יותר מעורבות פחות במלחמות, אך האם אי-שוויון מגדרי מנבא קונפליקטים? במטרה למלא פערים אלו, המחקר הנוכחי בוחן את מידת השימושיות של מאפיינים ברמת הקהילה המקומית במסגרת מודלים לניבוי קונפליקטים. לשם כך נעשה שימוש בנתונים השוואתיים מפרויקט ה Demographic and Health Surveys מ-26 מדינות אפריקאיות. נתונים פרטניים על קרבות, אלימות כלפי אזרחים ומהומות בין השנים 2016-1997 מתבססים על ACLED (Armed Conflict Location and Event Dataset). הניתוח מתבסס על מודלים של יערות רנדומליים, טכניקה של למידת מכונה הנחשבת לאידיאלית לצורכי ניבוי ומיון (קלספיקציה: האירוע יקרה או לא). החיסרון המובנה של מודלים ללמידת מכונה הינו הקושי לדבר על סיבתיות ולפרט את השפעתם של גורמים ספציפיים. לשם כך נעשה שימוש במערך מחקר רב-שלבי (stepwise) ובחינת החשיבות היחסית של המשתנים (permutation feature importance). המשתנים חולקו לארבע קבוצות: 1) מאפיינים כלליים של הקהילה המקומית כגון ממוצע שנות הלימוד וממוצע עושר משקי הבית; 2) מאפיינים המתייחסים למגדר ברמת הקהילה המקומית כגון קבלת החלטות ויחס לאלימות במשפחה; 3) מאפיינים פוליטיים-כלכליים ברמת המדינה דוגמת דירוג הדמוקרטיה וגידול כלכלי; 4) מאפיינים גיאוגרפיים מקומיים כמו מרחק מהגבול וקירבה למכרות יהלומים. המודלים השונים העריכו את כוח הניבוי של משתנים חברתיים מקומיים אל מול ולצד קבוצות המשתנים האחרות. הממצאים העלו תובנה משמעותית: ההוספה של משתנים המספקים מידע מפורט—כללי ומכוון מגדר—ברמת הקהילות המקומיות הנמיכה את יעילות המודלים. תגלית זו נמצאת בהלימה עם תיאוריות הממקמות את מקורה של אלימות ברמת המאזו. כך, המודל שכלל מאפיינים גיאוגרפיים מקומיים לצד מאפיינים פוליטיים-כלכליים מדינתיים התגלה כיעיל ביותר לניבוי קונפליקטים אלימים.
ד"ר ניר רותם, מתעניין בסוציולוגיה טרנסלאומית ופוליטית, ובתאוריה חברתית. עבודתו משלבת חיבורים שונים של תאוריית החברה העולמית, שדות חברתיים, וסוציולוגיה של הידע. באופן ספציפי, הוא בוחן את המורכבות הקשורה להפצה של נורמות גלובליות ואתרים של מחלוקת.
Elizabeth Heger Boyle is a professor of sociology and law at the University of Minnesota. Her research addresses questions of how gender relations, national laws, and international treaty obligations influence the health and rights of women and children, particularly in low-resource countries.
Situational Moral Orientations: Interaction Patterns and the Standards for Evaluating Public Discourse | Oded Marom
How do civic groups decide what counts as a political issue? Cultural sociologists point to broad systems of classification and evaluation people draw on to form arguments and make judgments. Yet it remains unclear how these take form in everyday group practices. This article presents a theoretical model to explain how group interaction patterns guide members’ navigation of available modes of evaluation across varying social scenes. Drawing on cultural interactionism and on sociological theory of classification and judgment, I argue that, as groups typify social scenes, they establish a shared understanding of how members are classified and, correspondingly, of their mutual obligations. This way, a group’s interaction style orients members towards certain common goods and congeals shared standards of evaluating people and actions. Furthermore, different typifications of public and private scenes produce different evaluation standards in each setting. Consequently, groups deem certain arguments and modes of evaluation appropriate for public political discourse while relegating others to private settings, discriminating between conflicts and arguments that can and cannot be politicized. I illustrate this theoretical framework with original data from a four-year ethnographic study in New Hampshire and Southern California of two civic groups of American right-wing libertarians. As I show, different civic styles led each group to adopt distinct modes of evaluation for their public discourse, shaping their politics in meaningful, disparate ways.
Oded Marom. I am a Ph.D. candidate at the University of Southern California. My research interests are in the way changes in people's daily lives, in the ways they organize, communicate, and relate to one another, shape the way they understand and relate to the political world. Specifically, I explore how such changes interact with tendencies for political extremism and social intolerance. My current research examines variations in the political discourse of American libertarians, both offline and online, and how their discourse is shaped by the local context in which they live and engage with politics. This project highlights the way subjects' interpretation of libertarian ideology itself changes as their social environment and relationship with each other change. These days, I concentrate on examining how such variations matter for the way people behave online, thereby creating varying effects for online media on their political discourse.
מיסוד ופוליטיזציה של המגזר השלישי בישראל | גל דויטש
המגזר השלישי בישראל הוא שם כולל לכ-40 אלף ארגונים ללא מטרות רווח המאוגדים בצורה פורמלית על ידי רישומן על פי חוק. ארגוני המגזר מהווים חלק מרכזי בהיסטוריה ובהווה של החברה, הכלכלה והפוליטיקה בישראל. לעומת הצמיחה של הסקטור, בשני העשורים האחרונים ישנה מגמה של הגבלת הפעילות של ארגונים אלה באמצעות רגולציה. בישראל, בדומה למדינות נוספות, שיאו של תהליך זה בחקיקת "חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה -2011". המחקר מנתח את תהליך הרגולציה על עמותות בישראל כתהליך של מיסוד ושליטה פוליטית של המדינה על החברה האזרחית, החל מחקיקת חוק העמותות בשנת 1980. ניתוח הנתונים מבוסס על מאגר נתונים הכולל את כל דיוני וועדות הכנסת ומליאות הכנסת בנושא הרגולציה על עמותות בישראל בין השנים 1980–2017. את התפתחות הרגולציה יש להבין בתוך קונטקסט של כוחות חברתיים ופוליטיים. על כן, המחקר מציג ניתוח היסטורי הבנוי על נתונים ארכיוניים מגוונים. נתונים אלה כוללים מדדים פוליטיים וביטחוניים, כלכליים ופוליטיים. ניתוח כמותני ואיכותני של מאגר נתונים זה מצביע על מספר ממצאים מרכזיים: שינוי בהצדקות הניתנות לקידום הרגולציה על עמותות. עד שנת 2010 קידום הרגולציה על עמותות נעשית במונחים של הצדקות כלכליות. כלומר, הרחבת שקיפות רגולטורית ככלי למניעת בזבוז כספי ציבור. לאחר 2010 , ההצדקות הפוליטיות תופסות את עיקר השיח. כלומר, הרחבת שקיפות רגולטוריות ככלי למניעת פגיעה במדינה. ממצאים אלו מספקים תמיכה אמפירית לטענה העיקרית של המחקר : הרגולציה על עמותות עברה תהליך פוליטיזציה. ניתוח הרגולציה לאורך זמן מצביע על כך כי אינטנסיביות השימוש בהצדקות הפוליטיות והחקיקה הפוליטית גוברת עם אינטנסיביות הסכסוך הפוליטי/לאומי – עם האינטנסיביות של אירועים פוליטיים וביטחוניים, כך השיח הרגולטורי חזר להיות פוליטי , בדומה לדיונים טרם חקיקת חוק העמותות, והרגולציה הופכת לפוליטית באופן מוצהר. לבסוף, ממצאי המחקר מצביעים על ההשפעה של תהליכים אלו ברמת הארגון - ככל שגוברת השליטה הפוליטית של המדינה על השדה, ארגונים פועלים כדי לצמצם את התלות הפיננסית בה.
גל דויטש, דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל אביב.